חתול Archives • עמיתלונן

Catfight

צרות יש בשפע, לכולנו. לי יש את עצמי וזה מספיק קשה גם ככה. אבל מעבר לתלאות היום יום, הילדים, החוגים, הצרחות, הריבים, הסכסוכים, הנמלים בגינה, החשבונות, הקנסות, החרדות של מירב, מס הכנסה, לשכת התעסוקה, הילדים שוב, וכל המסביבים האלה, נוסף לי עוד נדבך אחד פרוותי של משהו לדאוג לו – החתול. או במילים אחרות החתול המטומטם הזה, שכנראה אם לא היינו מאמצים אותו מלכתחילה – אולי ברחוב הוא היה במצב יותר טוב.

את מרפי אימצתי כפועל יוצא של חסך בכלב ובשמחת חיים. הוא היה ועדיין חתול חביב, פרשנו עליו את חסותנו, אני פרשתי לעצמי את הספה כעונש על זה שהבאתי חיה עם פרווה הביתה, קשיי קליטה סטנדרטים לחלוטין. הוא איתנו קרוב לעשרה חודשים, ויש חתול בחצר, מדי פעם טורף לעצמו איזה חרק כנישנוש אבל מורגל היטב למזון של חתולים – ורק מסוג אחד! לפני ארבעה חודשים הוא נעלם לשלושה ימים, ומסתבר שהלך מכות עם חתול אחר. הופ וטרינר, הופ נפרדתי מאיזה ארבע מאות שקלים, הופ אנטיביוטיקה לעשרה ימים שלוש פעמים ביום והחתול בן כלב הזה חזר לעצמו, וכך עברנו איתו את “המשבר הראשון”. אחרי שסירסנו אותו הווטרינר הבטיח שהוא יהיה הרבה יותר רגוע. אני רק מצר על כך שלא קיבלתי את זה בכתב.

וכך הוא גדל לו, וכבר הופך לחלק משגרת הבית, הילדים מתים עליו, אני מגדל אותו ומירב רק צורחת שהיא שונאת אותו ושלא ייעלה לה על השיש. מדי פעם כשהיא מפנקת אותו בחטיף אני מבין שהלך עליי. ביג טיים. כל אחד והגורל שלו בחיים. מרפי מבלה את הלילות בחוץ, כלי האוכל שלו בחוץ ומדי פעם גם חתולים אחרים מגיעים אליו “להתארח” לרבות החתולה של השכנים שלנו, החתול השכונתי האלפא-ערס, וכל מיני חתולים מזדמנים ששמעו שאצלינו מחלקים אוכל חינם לכל דורש. הקטנה שלי כל פעם אומרת שממש כייף לה שיש לנו חיית מחמד. כן, פעם היו דגים אבל גם אותם מירב העיפה.

טריטוריה היא מושג וירטואלי וכל חתול כאן בטוח שהוא בעל הבית. לימים אני אגלה שמרפי הפך להיות הערס השכונתי, למרות שהוא עוד גור, אבל הזין הזה תפס תחת וכשהוא רעב הוא יגיע לחלון המטבח – יסמן לי עם היד אוכל ועכשיו, ישרוט את הרשת ואותי, ולא ירפה. אז עכשיו יש לנו חתול ערס וגם עם אופי. אמן שיתחתן ואז החגיגה תיגמר גם בשבילו. בכלל פוסט על חתולים זה פטתי. אני בכלל הייתי בעניין של כלב, גדול, עם פרווה. אבל גם אותו מירב העיפה.

לפני עשרה ימים פחות או פחות, קמנו לבוקר אביבי שכזה, עם המון פרווה כזו על הרצפה בחצר. זה היה נראה כאילו מרפי הצליח לטרוף איזו ציפור, אבל אז בדקתי בגוגל בקפידה והבנתי שלציפורים אין פרווה אלא נוצות. בדקתי שוב בגוגל והבנתי שלחתולים אין נוצות אלא פרווה. פייר גם אני הופתעתי. ממש. רמזים ורמזים והבנתי את מה שאני תמיד מבין – היה כאן קרב. קשה. החתול הקקה הזה שוב חיפש צרות, נראה שהוא יצא מזה לא רע, אבל כעבור כמה ימים, הוא החל לדדות, גוגל אומר שלדדות זה לצלוע, אני לא מתווכח עם גוגל.
מירב אמרה שלא מעניין אותה כלום ושהיא לא תשלם כל יומיים מלא כסף בגלל הקקי הקטן הזה ושמבחינתה שייעוף. מירב חזקה בלהעיף דברים. לא פלא שהיא עובדת בחברת תעופה אבל מפתיע שאני עוד לא עפתי. בדרך כלל אני מיותר בבית.

מה עושים מה עושים? מקללים. מלא! אותו, את אמא שלו הזונה, ובואו בואו – חתולה מיוחמת זה כמו אש ממגנטת חתולים זכרים מיוחמים על אספלט. מפה לשם מרפי חוזר עם כמה חורים, רגל שעדיין נפוחה ורק חסרה לו הפלנלית על המצח, הסיגריה שאחרי קרב, והחתולה של השכנים מיללת משהו כמו: “חיים שלי מה הם עשו לך שם”, ואני עוקב. עכשיו זה בנוהל לחכות כמה ימים, לראות אם יש שיפור, לקלל עוד קצת ולקבוע תור אצל הוטרינר. “תבוא מחר בשמונה וחצי בערב”. מגיע מחר ואני עם החתול בלובי של הקליניקה. זוג נחמד עם כלבה גריאטרית שאני בטוח שנולדה במאה הקודמת, הזוג מתעקש שניכנס לפניהם, נראה לי שהם באו להיפרד ממנה. כל אחד והגורל שלו. מעניין כמה נשמות החתול שלנו כבר ביזבז.

שתי זריקות והחתול נוהם עליי ועל הוטרינר מעצבים, ממש כמו טיגריס ננסי. שהוטרינר יחטוף, אני רק השליח כאן, זה שמשלם על שתי זריקות ועל “ביקור”. כיבינימט למה ביקור למה? אני באתי לבקר את הוטרינר ולא הוא בא לבקר אותי?! זה לא טכנאי מכונת כביסה שמגיע עד לבית הלקוח וגובה על “ביקור”. קפה לא מקבלים שם, מקסימום חטיף יבש בטעם ארנב משומר בנגיעות סלמון מעושן. עוד מבקש ממני להגיע לביקורת בעוד שבוע. אז בבקשה שד”ר דוליטל עם כל הכבוד, ייגבה על “עבודה”, לא על ביקור. במוסך אתה משלם על עבודה, לא כי באמת באת “לבקר” שם עם האוטו סתם כי עברת בסביבה ורצית לעשות ברקסים. חתול לא גזעי, מסוג זבל, מסורס, וכל איזה ארבעה חודשים מנקנק אותנו מחדש.

עכשיו אני בהשגחה. אני בהשגחה שאני לא אדרוס אותו מעצבים, ואני גם משגיח עליו לראות אם יש שיפור או שאולי הוא שוב גידל זוג ביצים גדולות למקרה שהסירוס נכשל. וכשאני חושב על זה, אז אולי באמת צריך להביא כלב כדי שיישמור על החתול מעצמו.

שלא כהרגלי אני מצרף תמונה של מרפי בשיחים, שנייה וחצי לפני שטרף אותי. כי ככה זה חתולים.

מרפי - חצי שנייה לפני שטרף אותי
מרפי

עמיתלונן

 

מרפי

יש אולי שני דברים שמירב שונאת יותר מהכל. חיות ואותי. לגבי החיות, מתישהו היא אולי תתרגל על אף המשפט האלמותי בכל מיני פרופילים של אתרי הכריויות כדוגמת חיות זה לא אני, אבל אני באמת לא זוכר מה היה רשום בכרטיס שלה, מרוב שהיא לא פסקה מלשלוח לי מסרונים ולבבות רוצה לומר עפה עליי באתר הכרויות שהיכרנו דרכו, מסכנה. מאז הכל קרה כל כך מהר – לך תזכור. מוטיב הכלב עדיין ברור כאן, חתול קצת פחות. אבל הצורך בעבודת הכנה אינטנסיבית בעינו עומד, שריר ברור וקיים.

שיטוט מיותר לחלוטין בקבוצת הפייס של היישוב, בו בעת בטלה מוחלטת, מוקף בפסולת של מזון, צד את עיני פוסט של שלושה חתלתולים שנראים לא רע בכלל ומחפשים לאמץ בית. זרקתי משהו למירב, על חתול ועל זה שזה הוא יכול לצוד את כל הנחשים בחצר, מירב באופן מפתיע לא מתנגדת לחתולים בגלל שהם ציידים אבל היא הוסיפה שזה לא נכנס הביתה ובכלל מלמלה כמה תהיות על הגבריות שלי, והנאום הרגיל. בינתיים החתולים הלכו לטייל, אני פותח ערוץ סודי מול הצדיקה שפרסמה את זה – אנחנו בקשר.

מפה לשם אני ניצב עם חתלתול קטן בבית כמה שעות מאוחר יותר. הילדים צורחים משמחה והתרגשות ומירב צורחת מעצבים, חרדות, שברון לב והו שומו שמיים למה למה התחתנתי עם הדביל הזה – והוא עוד מביא את זה הביתה בארוחת שישי?! ואני תמיד טענתי שהכל זה עניין של טיימינג בחיים, ובאמת אלפית שנייה אחר כך מיצי ואני עפים בבעיטה החוצה לחצר. מירב יוצאת אחרינו עם קודקס חוקים מפורט של מה מותר ומה אסור, ולך תוציא את האוהל מהמחסן ותעשה לך מחנה עם מיצי. שעה של צרחות והדחקה – של מירב. מנסים לארגן למיצי משהו לאכול, מנסים להבין אם זה זכר או נקבה ובכלל אם יש לו פוטנציאל להיות חתול שמירה ורק שלא יביא גופות של עכברים הביתה ויחביא אותם בנעליים של מירב.

הילדים מאושרים. ההשפעה של מיצי ניכרת בהם ללא דופי. הם צופים הרבה פחות בטלויזיה, כמעט ולא רבים ביניהם, משתפים פעולה, אוכלים הכל מהצלחת, הרבה יותר רגועים ופורקים על מיצי המון אנרגיה. בתור חתול שמירה מן המעלה הראשונה, שרגיל לישון איזה שמונה עשרה שעות ביום, הם ממש בסדר איתו, לא תמיד יש לו כוח אליהם ודווקא כאן אנחנו ממש יכולים להבין אותו.
שבוע אחרי כמעט, מירב מדי פעם זורקת משפטים לא ברורים בעליל – טוב הוא יכול להיכנס, אבל הוא לא ישן בבית, וגם אתה לא! ושהוא דווקא חמוד, אתה לא! לאחר ביקור ראשון אצל הוטרינר, ולאחר שהוא קצת התרגל גם אלינו, מירב אפילו לקחה חלק פעיל בבחירת השם שלו ונכנסה לגוגל לבדוק שמות של חתולים – ועל זה נאמר אללה יוסטור!

לאחר כמה ימים מיצי הפך באופן רשמי למרפי. אבא איפה מרפי? אבא בוא נקרא למרפי, אבל אנחנו מתגעגעים למרפי, אבא מרפי יחכה לנו כשנחזור מהגן? אבא מרפי אכל\שתה? אבא מרפי מצחיק את אימא? אבא אני רוצה להאכיל את מרפי? אבא אימא עדיין כועסת עליך, אבא נראה לי שאתה בבעייה עם אמא, אבא למה אמא צועקת אמא’לה כל פעם שהיא מחזיקה את מרפי? אבא שמרפי יבוא לשחק איתי בכדור, נו תגיד לו! ומרפי ומרפי ומרפי. מרפי אכן שובב וחמוד, אבל לצורך העניין אנחנו נשאיר אותו כאן כמיצי.

אנחנו מגדלים את מיצי בחצר הבית, בבית הצמוד לשלנו יש כלבה שמתה לטרוף אותו, ובצד השני חתולה בוגרת, ויש גם את החתול הזין מהשכונה שמגיע מדי פעם בלילות ואוכל לו מהאוכל. מיצי ייאלץ לגדול אל תוך הפלטפורמה הזו, לדאוג לעצמו ולחפש לעצמו תעסוקה. ברגע שמיצי קצת יגדל הוא יוכל לצאת בעצמו אל רחבי היישוב לסיבובי דאויין ולעשות כרצונו. סליחה מראש למיצי שיעבור סירוס, אבל מצד שני הוא לא נשוי וזה כבר פלוס ענק! כולנו תקווה שהוא לא יגמור בתור איזה שטיח דרוס על הכביש או קורבן לאי אילו נסיבות שהגורל או מירב יזמנו לו.

יש חתול בבית, ישן רוב הזמן. הילדים מאושרים על זה שסופסוף יש להם חיית מחמד, ושבינתיים שום דבר כאן עוד לא באמת התפרק. אני סמוך ובטוח שמיצי יהווה מנוף בדרך אל הכלב שייפול כאן על מירב, תרצה או לא, וזה הולך ומתקרב. ומכאן שהאתגר יהיה להרגיל את מיצי לכלב והפוך. עכשיו כשהילדים תפסו קצת גובה, הם שואלים אותי מתי גם נביא כלב, ואני משיב להם שממש בקרוב. הכוונה היא להביא גור קטן שייגדל וייגדל, יחיה בהרמוניה עם מיצי ומדי פעם גם אני אגיע לכאן, כדי להתחנף למירב, שעד כאן באמת מפתיעה עם ההתרגלות שלה לנוכחות של חיה בבית, ואני ממש לא מתכוון למיצי.

 

עמיתלונן

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE