ארכיון תגיות: זוגיות

הדיל

אני מחזיק בדיעה, צלולה ביחס לשעת לילה מאחרת זו, שזוגיות צריך לתחזק. כי מי מאיתנו לא מרגיש שזה כבר לא כמו פעם? על כל ההתמודדיות שלנו בימינו אנו – השגרה, החיים, הבלאי, הקמטים, הקמטים על החתול, הילדים, מוקד החירום של מכבי, מס הכנסה, הפקקים, הפקידים, להסיע, להחזיר, התשלומים, העבודה, לצאת עם הכלב – רגע זה לא קורה באמת!, אז אחרי כל זה, מישהו מצפה ממני בתשע וחצי להיות השרמנטי, השמנמן המסוקס ולהתחיל לשעשע או זו הידועה בציבור או אשתי האהובה? מישהו באמת חושב שנותרה בי איזשהי פיסת אנרגיה על כל סוג של מצב צבירה? אני נבראתי עבור מישהי? לא! אני נבראתי ככל הנראה בכדי להיות פרזנטור של בית אבות.

אז איך באמת מתחזקים זוגיות מוצלחת? נשארים רווקים! שנים הייתי בזוגיות מונוגמית עם עצמי וזה עבד נפלא. יש כאלה שמביאים עוד ילד בשביל להציל את הזוגיות שלהם, וזה באמת לא חכם, ויש כאלה שזה מצליח להם בסוף ומרשים להם כלב. כשאני נשבר לפעמים בזוגיות שלי, אחת ליומיים בערך, אני מתריס בפני זוגתי שאין לנו זמן איכות לעצמנו, וזה באמת כבר לא כמו פעם ובואי נצא לחופש. בואי נטוס לאנשהו בלואו קוסט! שבועיים של ריבים מקדימים על היעד, עוד שבוע של תהיות לגבי סידור לילדים וההסכמה שלה, לרבות הבכי שלי לבלות כמה ימים נטולי ילדים, רצוי ביעד שרחוק מכאן כמה שעות טיסה. פאק השנה זה הצליח לי! זה פוסט על ריבים ועל ימי הולדת.

“להתארגן” על חופש. זו עדיין לא משימה של מה בכך. ובפרקטיקה מדובר על אסופת מיקרו ריבים שתפקידם הוא לא אחר מאשר להעמיד את זו הזוגיות במבחן השעה. הרי הכל כל כך זול היום והשמיים פתוחים. אה, אתם מוסיפים מזוודות? בסוף לקחתם טיסה זולה באמצע הלילה? בעמידה, וואו?! ומה עם החניון לטווח ארוך, ומה עם ביטוחים – מה, לא נוסיף חילוץ והצלה לפוליסה אם ניתקע בסייל באיזה קניון לא כשר רחמנא ליצלן?! חבילת סלולר מפנקת, כדי שיהיה אפשר לצלצל לילדים כל שעתיים. ולמה לעזעזל אתה לא לוקח את הטרולי הקשיח? מה, ולמה הזמנת מהאתר הזה בכלל? אין להם ביטולים! מה זה אתה אורז לרילוקיישן?! אנחנו חוזרים בעוד יומיים! הדברים הקטנים האלה שמקשטים זוגיות. חולה עליה!

אשמתי! קודם כי נולדתי בכלל, ומעבר לזה חשבתי שיהיה נחמד, ולכבוד ימי ההולדת שלנו שחלים בהפרש של שבוע זו מזה, שאולי ניסע קצת. ביקשה נפשינו קמצוץ של זמן איכות זוגי בניכר. נוכל לריב ולישון סופסוף בלי הילדים. אז אני הבעתי עניין וזוגתי שתחייה סגרה את הדיל לרבות “הסידור” לילדים. אשת חיל מי ימצא? מצאתי! חמותי שאלה אם אנחנו נוחתים ישר בבית המלון, ואם לא מסוכן עכשיו בעולם עם כל הוירוס הסיני הזה שמאיים על גורל האנושות, ובטח גם ממש קר כי זה לא כמו בארץ. לך תסביר שעבורי להיות נשוי זה מסוכן שבעתיים. לקור יש סוודר וקורונה מבחינתי זו בירה. ואם יהיה פעם פטנט רשום עם נחיתה ישר בבית המלון – חוץ לארץ יהיה הרבה יותר מגניב. בקיצור עמיתלונן וזו שסובלת אותו שוב ביחד, אחרי כמעט עשור.

היא בכלל לא רצתה לסוע. אני איימתי שאביא כלב. אז אנחנו טסים לאתונה. מה רע?! כמובן בהנחה שגם נמריא בזמן, ושלא יתעטש עליי איזה סיני, ושהמזוודות לא תלכנה לאיבוד, ושמזג האויר באמת יהיה כמו שהאפליקציות מבטיחות, ושלא ניפול עם המלון – מקסימום זה יצליח. יש לי אמנה לחתום עליה ובה אני מתחייב לא לריב איתה, לא לעצבן אותה, לתת לה את הזמן שלה, לא להאיץ בה בבקרים עם ארוחת הבוקר במלון, לא להזכיר כלבים כלל, לא להאיץ בה לסיים כבר את האוכל כי אני חייב להספיק לעוד קניון, לא להפריע לה לישון צהריים, ובגדול מה לא לעשות. מותר לי מדי פעם לקטר אבל לבדי. ככה בדיוק מאלפים אותי לפני כל יציאה ממושכת מהבית לכמה ימים. החוקים נוקשים אין ספק. יהיה לי קשה בלי החתול שלי, אבל שכן יקר יאכיל אותו. אני אתגעגע.

אני לא ידע מה יותר משמח אותי. זה שאנחנו נוסעים או זה שהצלחתי לשכנע אותה. האם מוטיב הכלב ישרת אותי מהיום והלאה כמנוף שכנועים? ואיך לעזעזל זה יצליח לי כשבאמת יהיה לנו כלב?

מוקדש למירב.

 

עמיתלונן

סליחה, פה זה האחות

ובכלל להחזיק מתח מיני זה לא כמו שהיה פעם, זה משהו שיכול להתחיל באחת וחצי בצהריים, ועשר דקות מאוחר יותר זה מפסיק. ת’כלס אני מביך את עצמי, זה לא כמה שהיה פעם. הזוגיות מקבלת פרספקטיבה אחרת לגמרי כשאנחנו כבר לא מספיק ערים בשביל להחזיק ליבידו בריא\תוסס\בר-קיימא\חי ובועט\חושני\וכל החרא הזה. אפילו פורנו הופך משעמם וממש לא רולוונטי עם השנים. צעיר לנצח זו קלישאה שמי שהגה אותה כבר נח ככל הנראה לא מעט שנים על משכבו ובטח נפטר מסיבוכים איומים של זיקנה.

בתשע וחצי בלילה! אחרי שהפסדנו שוב במערכה של “להשכיב את הילדים בזמן”, ואחרי שהם הצליחו לכלות כל פיסת שפיות מזו שנשארה למי מאיתנו שחזר מהעבודה, מתחיל בבית שלב כיבוי האורות והתקווה. זו שזכתה בי תפהק בפרהסייה בבית, ואז נריב על מה נאכל לארוחת ערב, משם הפוטנציאל לריב כלל עולמי הוא וודאי. מייקאפ סקס?! לא בגילנו, תשכחו מזה, הוא הלך כבר מזמן לבית אחר. המייקאפ הכי מסעיר הוא הרגע שאתה מסיים לנקות את כל הרצפה בדרך לשירותים אחרי שמי מן הילדים הקיא את החיים שלו בדרך לאמבטיה ואמא שלה הזונה.

הגינה שלנו יכולה לרגש אותי הרבה יותר מסקס. “שיו תראו, הנה זנב סנונית מעופף לו בין היסמין אל עבר המורן” ואז אני יכול להיות מוצף באנדורפינים לכמה שניות. הילדים יסתכלו עליי מוזר אחרי שבטעות נאלצו להרים את הראש מאיזה מסך תורן, זו שזכתה בי תהנהן עם הראש, והחתול, אם עוד לא טרף את זה הפרפר המסכן יסמן לי שהוא רעב ושהוא חייב לאכול. עכשיו! נאחל לו שיידרס, ועל ידי מיכלית דלק מלאה. ובכלל אני מוצא עצמי מתחיל לדאוג לעצים שלנו בגינה? וואט זה פאק? לא, אבל לכסח את הדשא זה הדבר הבא, ואיך לא גיליתי עד שהתחלתי שיש לי פריצת דיסק?

מזל שאני יכול עדיין לנהוג בלי משקפיים. זמן לא רב אחרי הקולונסקופיה הראשונה שלי, ואוי הסמים שנתנו לי שם, התחלתי לקרוא קצת לא ברור. לא הבנתי למה המרשתת נראית לי פתאום ממוזערת יותר ויותר ולמה לעזעזל מדפיסים ספרים עם גופנים כל כך קטנים, ומטושטשים. “שיו ממי אני לא רואה טוב!”  פלוס אחד ורבע במשקפי קריאה, זימה ומסך מחשב מגלה לי את העולם מחדש, והו כמה שהעולם פתאום מתגלה לי שוב בשיא תפארתו. פתאום כל פיקסל הוא פיקסל ואם מי מהמפלצות צריך שאחליף לו סוללות בעוד איזה צעצוע מעצבן – אז תביא לי את המשקפיים! אבא לא רואה, והוא גם שמן.

שנינו בעשור החמישי לחיינו, והיא עדיין שונאת כלבים. ואותי. תשע וחצי כאמור כיבוי אורות. מנטליות של בית אבות נידח באיזה יישוב בשרון עם פקקים של להתעלף. זה שאתה מזדקן עדיין אומר שאתה יכול להיות צעיר בראש, לא ככה? ככה ככה יא בן של זונה, בוא תיקח ממני את כל הדלקות גידים שיש לי אחרי שאני מנכש עשבים בגינה, אני לא מרגיש צעיר. אני מרגיש נפוח עכשיו עם וירוס בטן שנותן לי הרגשה של רכבת הרים אבל בהפוך, ואיזה “מזל” שאני יכול לנחם את עצמי בעוד פוסט מרמור קשה דווקא עכשיו תוך כדי כיווצים בבטן. הולך לרופאה אחרי הצהריים, שלחה אותי לבדיקות דם, צלצלה אליי כמעט בוכה כמה ימים לאחר מכן. “הבדיקות שלך לא טובות” ת’כלס גם הפסיכומטרי שלי לא היה משהו.

זה גיל כזה. מתייק כל מיני ניירות בקלסרים, נרגש מכל פרח מטומטם שפורח לי בגינה, בוכה מאיזה סרט ילדים הודי. או סתם בוכה כי אני נשוי. פעם שנייה. הכל מרגש אותי, אני מוצף וזה קורה לי יותר מפעם מחודש. זה לא שאני מבייץ אבל רוצה אולי לתת הזדמנות שנייה לבדיקות דם חוזרות. ובכלל אני צריך להתחיל לחשוב על צוואה. כל כך הרבה לכלוך בבית, מישהו חייב לרשת את זה. מחד אני עם וירוס בטן, מאידך המחשבות על מה לאכול צהריים קשות מנשוא. אולי קרטון בטוסטר, זה בטוח יעזור. ובכלל כל המצבי רוח עיין ערך גיל הבלות המוקדם ממש. עד שכבר התגברתי על משבר גיל הארבעים, אז עכשיו זה.

עמיתלונן