מיאו, חתולה!

סרבתי לקנות לה סודה. יש לה בבית סודה סטרים וכל הדרך לתל אביב היא לגמה מים מהבקבוק שלה, ולמה רק לי זה כל כך ברור לי שסודה פינוקים זה הדבר האחרון שהמתבגרת הזו צריכה עכשיו. עם אח שלה זה סיפור אחר לגמרי, הוא נעשה רעב אך ורק בבתי קפה – זה מגרה אותו. אז הוא קיבל והיא לא. ת’כלס זו היתה טעות חמורה בשיקול הדעת – שלי כמובן, נו איך לא. ובעוד כמה שעות מעכשיו בורא עולם יצחק עליי מלמעלה.

כל הסיור עשתה לי פרצופים של נעלבת כי הוא כן והיא לא, היום גיל ההתבגרות מתחיל הרבה יותר מוקדם ממה שהיה כתוב במדריך לאבהות כושלת, אבל זה היה במבצע אז לקחתי שני כרכים שלמים. בכלל כל הבלאק פריידי הזה תפס אותי לא מוכן. רכשתי מלא דברים שאני לא באמת צריך אבל העיקר שיהיה בבית. כל זה היה לפני עשרה ימים, נר שישי של חנוכה בסיור גרפיטי בדרום תל אביב. פרט שכדאי לזכור.

שבועיים קודם לכן. “שיו אבא, ראיתי חתלתולה מהממת אפורה מנומרת ואתה חייב לבוא לחפש אותה איתי עכשיו!” השבתי לה שאין עוד חתולים כמו מרפי שלנו הי”ד, ושאני לא זז בשביל רבע חתולה עם או בלי פסים או מנומר. כעבור לא הרבה זמן וכשהיא סיימה לצרוח עליי אנחנו מפטרלים ביישוב ומחפשים ת’חתולה הסתומה הזו. סמכות הורית זה ממני והלאה – לא מצאנו כלום. היא לא מוותרת ומכריחה אותי למחרת הבוקר שוב לעשות פטרול הפעם ממוקד יותר. על הדרך היא גם החליטה שקוראים לחתלתולה הזו קייטי. גם הפעם החיפושים העלו בעיקר מורת רוח, עצבים וחרסים.

נסענו לסופשבוע. זמן מצויין להמשיך לפנטז על כלבים לרבות סרטונים טפשיים ותקוות שווא. היה נחמד, חזרנו והחיים ממשיכים להם במסלול קבוע נטול כלב. החלו כל מיני שיחות תאורטיות בבית על כלבים, לא משהו קונקרטי, אבל משהו בשליטה העליונה של הבית אם לומר זאת בעדינות מתחיל להיסדק. טפטופי הכלבים שלי מתחילים לקרום עוד וגידים וזה מתחיל לייצר מומנטום קצת מעניין. “תראה לי רגע דבילון טפשון ודובון איך נראה הכלב הזה שרצית?” ואני משיב לה שהוא משיר מלא שיער ושלא כדאי, סוג של טריק זול לבדוק מוטיבציה. אבל אני קצת מרגיש שמשהו משתנה בשליטה העליונה של הבית.

היה גם איזה יום, אולי קצת הרבה באשמתי שכל קבוצת הוואטסאפ בעבודה שלי החלה מוצפת בתמונות של הכלבים של כולם. אני הצטלמתי עם הכלב הפרוותי שקיבלתי פעם מאיקאה. פשוט יצא שהגיעה עובדת חדשה שבמקרה מג

דלת חמישה כלבים, ואז אני זורק גפרור. קטן. ובום – מלא תמונות כלבים של כווווולם. לא, זה לא כואב לי בכלל ופעם גם לי יהיה כלב. אמיתי ולא מאיקאה כמו שרכשה עבורי הסולדת מנביחות ובלבד שאסתום. שגרה.

הסיור הסתיים, היה ממש מוצלח. אפילו זו המתבגרת קצת חזרה לעצמה וחוזרים הביתה מהר כדי שנספיק עוד לתחנה הבאה – הדלקת נרות משפחתית. מסיים בזהירות חניית רוורס לא מדוייקת בעליל ומדומם מנוע. ובעוד הדלת של של זו המתבגרת נפתחת, נשמעת מפיה שאגה אדירה של שמחת חיים – “אבא זאת קייטי!!!” מרופדת בפרצוף מלא סיפוק של אושר אינסופי. מסתבר שהחתלתולה הזו שמעולם לא מצאנו פשוט היתה שם ליד האוטו כשחנינו. למה עכשיו? למה היא הופיעה פתאום? “אבא אתה רואה אני צדקתי! אני אמרתי לך – תראה זאת היא, אפורה ומנומרת ומתוקה – אבא בוא נאמץ אותה! אבא היא חיכתה רק לנו” אבא מת.

אבא בניסיון אחרון: חמודה אל דאגה, כשנחזור מהדלקת הנרות היא כבר לא תהיה כאן.

והיא היתה שם כשחזרנו! הו מה רבו מעשיך אלוהי השונרא. אלף חתולים שעברו כאן לא נשארו – אבל קייטי החליטה לאמץ אותנו בנר שישי

של חנוכה. נס חנוכה חתולי. אין מאושרת מהיורשת שכבר כמובן מוציאה לה צלוחית גבינה לבנה, כי אולי היא תישאר שם עד הבוקר. והיא נשארה! וכל זה היה לפני עשרה ימים. ממש היסטוריה.

התלבטנו הרבה מה לעשות. החלטנו לבסוף למסור אותה לאימוץ. החלטה משפחתית עם הרבה אמוציות כדוגמת: “אני לא מוותר על כלב”, “כלב הוא ידיד אמיתי”, “ילדים צריכים כלב” ועוד מחדלים תהומיים של חסר חוליות עם גב תפוס בלי טיפת אופי. היא, החתולה כמובן – מתחילה למצוא חן בעיני. הסברתי למתבגרת שאם אף אחד לא ייאמץ אותה נאלץ לחסן אותה כי בכל זאת “היא כבר כאן”.

לפני שלוש שעות היא חוסנה, עכשיו אפשר להגיד שהיא עדיין ממתינה לאימוץ אבל לפחות היא מחוסנת. בקיצור על מי אני עובד, יש כאן חתולה עכשיו ואולי זה בעצם החתול הקודם שלנו בגלגול נשמות בא לנקום! כי זה לא שאני חי בסרט בכלל. שאלתי היום את הוטרינר אם הוא יכול להזריק לה תאי גזע של כלב, ואם בכלל יש סיכוי כזה. אז

לא. היא ככל הנראה תמיד תישאר חתולה. כמו שאני ככל הנראה לעולם לא אוביל כלב חי עם רצועה ושהוא גם שלי. !@#$%.

לא יודע כמה זמן היא תישאר, אבל כל אלה שאומרים שזה רק מרחיק אותי עוד יותר מהכלב, אין לכם מושג אל מה אתם מדברים, זה אוטוטו קורה. מיאו חתולה. ברוכה הבאה בצל קורתינו, או יותר נכון בצל הקרטון ששומר עלייך מחוץ לדלת. פחחח עד שהמלכה השלטת תאשר לך להיכנס הביתה בכלל. בינתיים מה שנשאר לי זה לצפות בקייטי רצה
בדשא בגינה וצדה כל מיני. כי החיים זה בדיוק מה שאתה מתכנן, לא?
🐱
עמיתלונן
מיאו
קייטי

?רוצה להשאיר תגובה