אבא, עכשיו הגענו?

התכנון המקדים

אז בין סגר לסגר אזרנו אומץ והזמנו חופשה באילת. חו”ל עדיין נראה יעד בלתי ישים, לכן אילת. אילת כתומה למי שממש חייב לדעת ובאמת עולה קצת ריח קל של קורונה ליד הנמל איפה שכל המכוניות נפרקות מאניות המשא שעוגנות שם. והנה שוב אנחנו מזמינים במלון ים-סוף, פעם קראו לו אמבסדור אבל עוד נגיע למלון בהמשך למקרה שתהיתם איך המלון, כי תמיד זו השאלה הראשונה ששואלים כששבים מאילת. המלון ממוקם בדרום העיר וזה עדיין אילת אבל קצת יותר רגוע ובלי הטיילת השם ייקום דמה.

תמיד מתכננים נסיעה לאילת, וקוראים מלא כתבות דרך גוגול סטייל: “מקומות שווים בדרך לאילת”, “איך להרדים ילדים חמש שעות לפחות”, או למשל: “תשובות מחץ לאבא מתי מגיעים כבר?”, “תיזהר אתה נצמד אליו מדי!” הקשר בין גוגל למציאות הוא חלקי בלבד אבל היה לי כיוון של איך לעבד את כל הדאטה שקראתי בגוגל. שתי מזוודות בתא מטען עם טיקטים של חו”ל כדי להרגיש פאסון של פעם, שני ילדים במושב האחורי כל אחד והמסך שלו מלווה בברכת “ברוך בורא הפיקסל והסוללה ברוך הוא” יחד עם תיק צד אחד ומתעבת הכלבים לצדי שמכתיבה לי את קצב הנסיעה ואת החיים בכלל. עצירה ראשונה תחנת ריענון של כביש 6 כי אני חייב להשתין.

הדרך אל

במצפה רמון עצרנו לצפות במכתש הגדול, איחרנו את הסיור המודרך בשש דקות ופיספסנו אותו אבל זכינו בשתי נציגות חמוצות עם פרצוף זועף להחריד. בסוף שתינו קפה ליד בלי לצלם את היעלים במצוק והמשכנו לכיוון יטבתה כי הילדים חייבים שוקו מהברז. ביטבתה יחד עם עוד 400000 איש זה היה להיות או לחדול. הילדים שתו שוקו בבקבוק, קנינו נעלי ים כי חייבים לקנות משהו בדרך, השתנתי שוב, תפילת “שלא נדבקנו בקורונה” נוסח בית עמיתפלל וממשיכים אל עבר המלון באילת. “אבא מתי מגיעים?” בפעם התשעים ושבע. בחנייה של המלון חנינו למעלה רחוק מהלובי, השומר אמר לנו שלא כדאי להזיז את הרכב עד שנעזוב – העיר מפוצצת. טיפ מציל חיים אם אתם שואלים אותי.

השהות

“סוויטה ג’וניור” זה חדר מאוד מפנק. שילמנו עליו רק עוד קצת, אבל זה פחות חדר למשפחה. זה חדר שיכול לשרת היטב זוגות צעירים מכל סוג שהוא לכל מטרה שהיא, פחות לנשואים עייפים ומותשים עם ילדים. אבל בחייאת ישרוטל – שימו עוד כמה מתלים שיהיה איפה לייבש את הדברים, החדר נטול מרפסת כי ככה זה סוויטות מסוג ג’וניור. קצת אחרי שהתבאסתי על החדר הם שלחו לי מסרון אם אני מרוצה מהחדר, כמה צחקתי. מה שהוביל לסאגה חסרת רחמים וחסרת סיכוי שלי אל מול שגיא (שם בדוי, היות והמקור מאופסן ומוצפן) מנהל הערב של המלון. הוא באמת היה נחמד ואדיב ושאפו. נפרדנו כידידים והוא אפילו פינק אותנו בבקבוק מים מתנה. אי אפשר להעביר אותנו חדר – המלון מלא.

הילדים התאמנו בלשנרקל לפני אילת. הקטנה עברה את סף הפחד ושנירקלנו ביחד בחוף אלמוג, אחיה הקטן הפגין יכולות מדהימות של שנירקול בבריכה, הדגים בים הפחידו אותו. פעם כשהוא יינשא הוא יידע בדיוק פחד מה הוא. כשהם לא היו בבריכה הם בילו את רוב זמנם בחדר משחקי הפליישסטיישן והאקס בוקס. אולי כשאתבגר אני אקנה לי אחד כזה גם, מן פיצוי מתמשך של חסך בכלב. לרוב הם היו ילדים טובים וחמודים. לרוב. הקטנה שלי למדה די מהר שאפשר תמיד להגיד למישהו את המספר חדר פלוס שם משפחה ומביאים לה את כל מה שהיא רוצה. זה עלה לי כמעט ארבע מאוד שקלים וביקשתי ממנה לנסות להפסיק. “אבא זה חזק ממני”. כך היא משיבה לי ופונה אל עבר הסולדת מחיות בכדי לקבל גיבוי. קיבלה גיבוי מלא. אני רק הנהג בחופשה הזו.

המסע חזרה

ביום האחרון חייבים להספיק א. בוקר כי הילדים חייבים לתקוע שש קילו של וופל בלגי וארבעה בקבוקים של סירופ שוקולד. הו מה רבו מעשיך ואיך מנקים את כל מה שהם הולכים להקיא באוטו. צ’ק אאוט לפני עשר בבוקר כי יש הגרלה שמי שמפנה מוקדם מקבל שני לילות חינם. זכינו בלינה חינם באוהל בחניון של העירייה במקרה הטוב. עולים צפונה ומחליטים לעצור במתחם ביג כי חייבים גם אנו לנצל עיר ללא מיסים. הבנו ששגינו ואין שום פטור ממס שמתקרב לחוייה אנתרופולוגית שכזו – ליתר ביטחון אני משתין שוב. מהפחד.

המלכה האם רצתה שנבקר בפארק תמנע כי ממש יפה שם. בלית ברירה הנהנתי בראשי והגענו לפארק תמנע. בלובי חיכתה לנו סבטלנה. סבטלנה (באלוהים היה לה תג שם על החולצה) כל כך שמחה לראות אותנו והיה נראה שהיא מתרגשת ממש כמו היינו האורחים הבודדים בחתונה של הבת שלה. מי שלא ראה את סבטלנה מתרגשת ושמחה כל כך לא ראה שמחה מימיו. כנראה שהיינו בין המבקרים הבודדים אתמול שם בפארק מעבר לעוד ארבעה עובדים מקומיים והנה סוף סוף מגיעה משפחה של סתומים בחום של 9000 מעלות באמצע היום לפארק תמנע. סבטלנה הסבירה לנו את הפארק למשעי. יצאנו לדרך. באיזשהו שלב המצלמה של הטלפון שלי התבכיינה שחם מדי ושאני יעזוב אותה להתקרר קצת. אף אחד לא הסכים לצאת מהאוטו מרוב שהיה חם. זה קצת הרגיש כמו טיול של של פנסיונרים של איזו עיירת פיתוח בדרום אבל היי – חייבים לטייל בפארק תמנע כי ממש יפה שם עם עמודי שלמה לרבות מילוי בקבוקונים בחול צבעוני שמעולם לא הרגיש לי יותר סקסי. משתין שוב כי לך תדע מתי כל הטוב הזה ייגמר. מכבה ומדליק את הטלפון לאור מכת חום שהוא סבל ממנה. אפילו לנחשים שם היה חם מדי.

נפרדנו מתמנע בבכי תוך כדי חיבוק צמוד את המזגן באוטו. ניסינו לעצור בעין יהב אז ניסינו, עלינו את הערבה והגענו לדימונה. בדימונה עצרנו בפרץ סנטר, מודה שלא הייתי שם אף פעם. אבל היה לפחות מקדונלד’ס וחנות צעצועים כי חייבים לקנות רק עוד משהו לילדים. משתין בדימונה פעם ראשונה וכותב על זה כי אני חושב שזה מספיק חשוב. נרגע ששום דבר לא זוהר לי מדי ועולים חזרה צפונה. תאונה בכביש שש אז לקח לנו רק עוד שעתיים. רוצה לומר שבע שעות במקום חמש. אבל איזה אלופה סבטלנה!

בקרוב המדריך השלם לניווט רכוב עם ילדים בדרך אל ומאילת.

עמיתלונן

התמונה אמיתית לגמרי ומוקדשת לסבטלנה ולי.

?רוצה להשאיר תגובה