אישי Archives • עמיתלונן

גמר מונדיאל – 2018

מונדיאל 2018המונדיאל ואני

זה המונדיאל הראשון שלי שאני יודע, או לפחות חושב שאני יודע מה זה נבדל, והנה עובדה שהיו עם זה כמה וכמה סוגיות במשחקים האחרונים. מי היה מאמין שאני אשכרה אשב ואצפה בכדורגל תוך כדי שחייה וירטואלית בקליפות של תשליכי גרעינים שחורים. די לאפלייה, גם אשכנזים מפצחים! לא שאני חלילה יודע איך לפצח גרעינים לבנים, אבל לא נשאר כלום לפצח בבית ואין בירות. זו תהיה הקרנה משפחתית והרבה צרחות ומכות של הילדים אחד על השני. תעשו תעשו ילדים. הרבה!

לא ממש מכיר את קרואטיה, אף פעם לא הייתי. אני רק יודע שהם מדינה צעירה ושהם מדגמנים את האנדרדוג של המונדיאל. נראים סבבה בשחור ובזה מסתכם הידע שלי על קרואטיה. לא אשכח את אחד הפרשנים אחרי המחצית שהקרואטים עלו למגרש: “והנה חוזרת לה קרואטיה למחצית השנייה, והם לבושים בשחור”. והוא ציין את זה כי? במחצית הראשונה הם לבשו וורוד? אני מבין שבחתונה מחליפים בגדים, למה בכדורגל ? העיקר שכולם מניעים את הכדור, כי בלהניע שידור אפעס, לא הייתי חותם עליכם.
על צרפת דווקא שמעתי, שיש שם מגדל אפל גבוה, לחם בצורה של צינור ארוך ואיזה שער נצחון ממזמן. גם שם עוד לא הייתי, הרגיש לי קצת מסוכן להיות שם בשנים האחרונות, מקסימום ביקור חטוף בשגרירות לאות סולידריות אחרי המונדיאל.

אין לי פייבוריטית. גם בארץ אין לי. יש לי פחות משלוש שעות לבחור לי אחת. סעעמק אפילו סיגריות לא הלכתי לקנות כדי שיהיה לי על מה לפרוק את התסכול אם הפייבוריטית שלי תפסיד. אני מהמר שצרפת לוקחת בהפרש של גול, אני מהמר שלא תהיה הארכה ואני מהמר גם שלא יהיו מכות במשחק. מונדיאל 2018 וכמה חגיגות שיש שם בטח במוסקבה, פאק גם שם עוד לא הייתי.
עד שכבר למדתי מי זה מסי ומי זה רונלדו הם כבר עזבו, שוויינשטייגר כבר מזמן לא, אבל זה כן אחד השחקנים שאני זוכר אולי מהמונדיאל הקודם. פתאום נראה לי שאני מתחיל לאהוב כדורגל, אנשים משתנים. אולי גם מירב תשתנה פעם ותרצה כלב, מה יש אם אני התחלתי לסמפט כדורגל?

ממי, יש משהו טעים?

אולי אני אספיק עוד לתת קפיצה לסופר ולהצטייד במלאי גדול של גלוטן וסוכר כיאה למעמד גביע העולם. הכי מפחיד אותי? הכי מפחיד אותי שאני עוד מעט אתחיל לעשות ספורט בעצמי, לא. חלחלה אחת גדולה! אין מצב, קודם כל אני קונה את הספריי קסם הזה ורק אז מתחיל למדוד טרנינגים או דריי-פיט. ויש את ההוא שמתגלגל כל היום? ניימאר משהו? מברזיל? הוא שכנע אותי שספורט זה כואב! אז למה באמת אם אפשר לצפות בכולם מרחוק על שני בקבוקי בירה?

אחרי המשחק הילדים יריבו איתנו, ואנחנו נריב איתם בחזרה שיילכו לישון כבר. עוד שבועיים והקייטנות מסתיימות, מונדיאל כבר לא יהיה וזה גורם לי להרגיש פחד וחשש רב, כאילו נפצעתי בעצמי.
עמיתלונן רוצה לאחל בהצלחה לצרפת וקרואטיה. ושהקבוצה הטובה ביותר תנצח, והעיקר שצרפת תחזור עם הגביע הביתה.

גמר מונדיאל 2018 שמח לכולם.

 

עמיתלונן

וביום השישי

היום השישי לחופש הגדול. האיום ושלא נגמר. קרסתי היישר אל תוך וירוס בטן מרושע, הנזקים של הילדים עד עכשיו מסתכמים במדף שבור, וקיר ורצפה שנצבעו באיפור כחול. כחול עד. מה שמרגיע אותי זה שיש עוד סוף שבוע שלם לפנינו. איכשהו אני עדיין מצליח להכיל את הכל. את הלילה עברתי לפחות ללא חום אבל עם המון גזים אותם נפחתי אל חלל האוויר, אני רק זוכר שהתעוררתי מהצרחות של מירב. “חנקת אותי, די!” וירוס נוראי.

יולי עכשיו וחם. אני שייך לגילדת אוהבי הקור, הכפור, המזגן והמרמור. מרחם על עצמי ללא סוף, תוסיפו לזה וירוס והכי נעים להסתובב לידי בבית. מירב מיואשת. ת’כלס אפשר להבין אותה. עוד לא הומצא המזגן שלא מייצר ריבים בין אם זה בבית או בין אם זה במקום העבודה. מירב מאשימה את המזגן במחלות של כולם, אותי היא מאשימה בזה שהרסתי לה את החיים. כן גם הפעם, אני יכול להתחבר לזה.

הבריכה

קיץ זה בריכה. אני זוכר עשרות ויכוחים על בריכה. אני יותר טיפוס של ים וכלבים. מירב היא יותר טיפוס של בריכה על הדשא עם הילדים, ללא חיות ובלעדיי. היא רוצה בריכה גדולה. אני רוצה כלב גדול. בינתיים אין לנו לא את זו ולא את זה. עוד יהיה פה כלב יום אחד! מה שיש בינתיים זה את מרפי. החתול שלנו. מרפי הצליח לפנצ’ר את הבריכה שדווקא כן היתה לנו עד אתמול, וכל התיקונים עלו בתוהו. מירב שוב טוענת שהרסתי לה את החיים. אתמול זרקתי את הבריכה. מירב ביקשה שאזרוק גם את החתול. “תלך בבקשה בשבוע הבא ותקנה בריכה חדשה, ואם אתה לא תעיף את החתול אז אני כן!” כנות זה דבר מאוד חשוב בזוגיות ובנישואין בפרט.

קיץ ושלחנו את גילי ללמוד שחייה בבריכה בקיבוץ ליד. כלומר מירב שולחת אותי איתה כל פעם, היא פוחדת לראות את גילי ללא מצופים בעמוקים בבריכה עם מדריך צמוד. זה מפחיד אותה. הילדה אוהבת מים, לפחות זה. ת’כלס גם לי אין בעייה ללמוד שחייה למבוגרים, בעמוקים עם מדריכה צמודה. זה מאזן אותי קצת, ומירב אמרה שהיא מפרגנת – יותר מזה?

היום השישי הוא יום ללא קייטנות. למה? אבא משמעם לי, אבא מה אפשר לעשות? אבא מה נעשה מחר? אבא, בת כמה אני אהיה מחר, אבא אני רוצה שתלך, אבא אני רוצה שתבוא, אבא למה אתה לא עונה לי? יו, אבא הפלצת? אמא אנחנו גם רוצים להפליץ, אבא למה אמא צועקת עליך? אבא!!!!!   אבא מתי תקנה בריכה, אבא אמא אומרת שתיסע עכשיו ותקנה בריכה, אבא אנחנו רוצים לבוא גם, אבא איזה בריכה נקנה? אבא מתי נגיע? אבא למה את נוסע לאט? אבא! אבא איפה אמא?

לא נורא. עוד חמישים ומשהו יום וחוזרים לשגרע! אני משתדל. באמת. חודש הבא מתוכננים לסוע עם המפלצות לחו”ל. בעזרת החופש נעשה, ניסע ונצליח. בינתיים החתול ואני לוקחים אחריות על הכל.

 

עמיתלונן

נשק וברח

היי אני החופש הגדול, ואני פה!

האחד ביולי וחופש גדול שמח לכולם, ובפרט להורים שבינינו – הסיוט מתחיל. היום! אצלינו הוא כבר התחיל לפני כמה ימים, כולנו סובלים כאן משעלת מזגנים, ילד חמוד שמשתין כל לילה בגלל המזגן במיטה, אמא שלו שצורחת שהלך לה הגב ושיש לה בלט וברור שאני אשם, והבת שלה שמכורה באופן חריף מדי לטלויזיה. שלא לדבר על חתול מטומטם אחד שכל לילה מפנצ’ר לנו את הבריכה, לפחות הוא לא נובח ומעיר אותנו כמו הכלבה של השכנים. זונה.

כך אנחנו יוצאים לחופש הגדול. חמושים באנטי סבלנות וילדים, סבל, מרמור ורק מחכים שזה ייגמר. כבר עכשיו חם לי ואני מזיע. לא מדליק מזגן. שותה תה ומדמיין לי אלפים שוויצרים עם טובלרון, שלג, קור, ואותי בבקתת עץ עם יין ועוד כמה תוספות. הילדים ישנו הלילה ביחד בלילה כי המזגן לא ממש מקפיא את החדר של המפלצת שעולה לכיתה א’ וככה הם ישנים יותר ביחד ויותר שמחים. ג’סטה של חופש גדול. ורק האח הקטן שלה בחמש בבוקר צעק שנפל לו המוצץ ושאבוא לדחוף לו אותו שוב לפה. תושייה זה לא הצד החזק של גיל ארבע. וגם לא שלי.

בלו”ז שלי היום זה להיכנס לבית המרקחת ולרכוש בהקפה מסובסדת של הקופה את כל נוגדי הדיכאון שקיימים בשוק וגם את אלה שנותנים לסוסים. לא לוקח צ’אנסים. ישנם -31 ימים גם ביולי וגם באוגוסט – ככה אנחנו נהנה יותר אין לי ספק. החודשיים הכי ארוכים בשנה, הימים הנוראיים של ההורים מוכי הגורל והעייפות.
עכשיו חזרתי הביתה, אחרי שפיזרתי אותם בקייטנות. יש לחופש סלוגן חדש במקום נשק וסע – אימרו מעכשיו נשק וברח! בונה על התה החריף שיעזור.

אבא, למה טסים רק למקום אחד?!

חופש גדול שמח לכולם – אז לאן אתם טסים השנה? רצה הגורל, לא יודע איך אבל הסכמתי לטוס השנה עם המפלצות ועם הצודקת לחוץ לארץ. אין לי מושג איך אני הולך להחזיק מעמד שבוע ללא החתול שלי שאני כל כך קשור אליו בלב. מה גם שאין לי גם מושג איך אני הולך להחזיק מעמד שבוע עם אמא שלי בחו”ל. חופש גדול. אירופה זה לא הצד החזק שלי אני מודה, אולי קייב קצת יותר, אבל אני חושב שהגיע הזמן להיפתח גם למקומות חדשים וגבוהים. אולי זה ייעשה לי טוב קצת לדלל את החמצן למוח.

לרגל היום הראשון של החופש הגדול. אם יש משהו אחד שאני הולך לעשות אחרי הפוסט הזה זה לשאול בקבוצה החופרת של גן חובה – איזה יום היום ולהעלם לעד מהקבוצה החופרת ביותר! אולי 75,546 הודעות ביום של בעיקר אמהות שזה אף פעם לא מספיק להן. אני שונא קבוצות וואטסאפ ואפילו שהם אצלי בהשתקה זה עדיין חופר לי, חופר מדי. בטח עד סוף היום איזה שתי אמהות חוכמולוגיות כבר ייצרו קבוצה חדשה של “הקייטנה” כפול שני ילדים – ואנחנו לא למדנו כלום.

מה תיקנו לי בחופש?

תודה לאל עונת החתונות הסתיימה לה לפני יומיים, יצא לי להיות בשתי חתונות בשבוע שעבר, לא הולך להגיד מילה אחת מפאת קרבתי לעוסקים במלאכה אבל תתחתנו זה בריא. נגיד. לפחות אפשר את הכסף שנשאר להשקיע בדיוטי פרי ולקנות לילדים את כל מה שהם יירצו, וכפול. אנחנו בבית נגד גבולות וערכים ומחנכים בעיקר לאהבת הקניון או הדיוטי. מי שייבוא קודם.

חודשיים ללא שגרה, חודשיים ללא שינה רצופה, חודשיים לתקן נזקים בבית, חודשיים של התרפסות כואבת שלי כלפי מי מן המפלצות החמודות. “כן מתוקה שלי, את יכולה עוד שוקולד ונחשי גומי, בטח, והנה שמתי לך פה דלי כשתרצי להקיא”, “בטח חמוד שלי, אתה יכול לתפוס את החתול בזנב ולנער”. חתול חתול תגידו מה שתגידו, אבל הבן זונה הזה יודע לא להיות בבית כשהם חוזרים מהקייטנה, תופס לו איזה פינה בשכונה ומחכה. ת’כלס הייתי הולך איתו והיינו שותים בירה ביחד ומרכלים על הכלבה של השכנים. היא חמודה דווקא, הם להבדיל היותר בעיתיים.

כל ההורים בהיסטריה של התכנונים לחופש, מי לוקח את הילדים ובאיזה יום, מתי הסבתות באות לתגבר ואיפה שיש איקס אדום אומר שאין לנו צהריים וסידור לילדים! תביאו אליי אין בעייה. נצבע ביחד את השער כניסה ונאכל שומן צמחי. נא להדק חגורות או להרפות במקרה שלי, בכל זאת המונדיאל משמין.

תבלו בחופש הגדול!

 

עמיתלונן

ביטוח אשכים

מה שבטוח זה המוות. מה שיותר בטוח מהמוות זה ככל הנראה כל הפוליסות ביטוח שהצלחתי לאגור במשך כל ימי חיי. בין אם דחפו לי אותן כי היה לי פרצוף של פראייר תמים, או בין אם היה לי פרצוף של פראייר תמים אחושרמוטה שנופל בהסתברות של חברות ביטוח תחת הקטגוריה – ” פראייר, דחפו לי חופשי!”.

אני חושב שעד לפני 15 שנה לא היה לי מושג ירוק אפילו מה ההבדל בין ביטוח רכב חובה למקיף. ולא שהיום אני גאון גדול בתחום. עמיתחכם.
ביטוח מושתת ברובו על סטטיסטיקות. בוא ניקח דוגמה? ההסתברות שאשך ימין שלי יפול לפני אשך שמאל. חברו לזה סוכן ביטוח גאון שיצליח להפחיד אותי מספיק, שלבו עם זה כמה תמונות של אשכי שור בבישול איטי עם כותרת מפחידה שזה מה שיקרה לי בשואה גרעינית – קונה בו במקום שלושה ביטוחים! אשך שמאל, אשך ימין והאשך האמצעי שעוד לא צמח לי. ההסתברות שמי מאלה שסקרתי לעיל אכן תקרה היא משהו כמו מספר בחזקת מינוס אחותו בשורש שעוד לא נולד.

אין בפוסט הזה משום ביקורת על מי מסוכני הביטוח בתחנות חיי, חלילה וחס נהפוך הוא אני מעריך את כולם. אבל כן יש בפוסט הזה ביקורת עצמית על עבדכם המטומטם, הלקאה עצמית עת היותי פראייר, ומן הרגשה של דביל מן המעלה הראשונה ששום פרוזאק לא יצליח להעלים גם בעוד שלושה עשורים. מזל שיש לי ביטוח של אובדן כושר כתיבה.

אתמול לפני יומיים עת שצלצלה אחת הסוכנות ביטוח דירה, הבנתי שהוא עמוד לפוג. בכל שנותיי עת היותי שכיר, זו היתה שיחה מאוד קלה – מדי פעם טלפון חידוש פוליסה כלשהי, מביטוח כלשהו, טרם כניסתי לעוד ישיבת הנהלה כזו או אחרת. הופ נשלף הכרטיס והופ יש חידוש לעוד שנה עם חיוך טלפוני של סוכן או סוכנת בצדו השני של הקו, והודעה שלי לממי שלי – “ממי חידשתי לעוד שנה”. וממי שלי בעננים – “יופי בוא נחגוג היום!” סתם נו, הלכה לישון.

עכשיו כשאני על תקן עצמאי בהתהוות החלטתי להשקיע מזמני ולבדוק. כמה שיחות טלפון לחברות ביטוח, והבנתי שיש את אותה פוליסת דירה, למעט תיקוני סטייה קלים בחצי המחיר! חצי מחיר אומר לא ארבעת אלפים שקלים חדשים אלא אלפיים שקלים חדשים. אז המשכתי לבדוק. והמשכתי.
ואז גם נזכרתי בכל השיחות שלי עם ממי שלי או זוגתי, עוברים על תדפיסי כרטיסי אשראי, בעוד איזה ערב אבוד, ולא תמיד זוכרים איזה ביטוח הוא של איזו חברה. וכך החיים זורמים לאיטם. אתה מתחתן, מתגרש, מתחתן שוב, מת, קם לתחייה, מגלה שאני עדיין נשוי, מחליף מקום עבודה, מאמץ חתול, מחליף עוד מקום עבודה, מאבד את החתול, מוצא אותו שוב. והפוליסות מלוות אותי לנצח נצחים! פראיירים גם מתים גם מתחלפים, אבל לא הביטוחים שלהם – ממש לא!

ואז גיליתי שאני מכור לפוליסות ביטוח

ביטוח לאומי, פנסיוני, ריסק, חיים, אובדן כושר עבודה, אובדן אשך ימין, חובה, מקיף, מבנה, רעידות אדמה, ריסק המשך לאובדן אשך אמצעי, בריאות, בריאות אמבולטורי, סיעודי, ייסודי, שמשות, כוח עליון, מתקפת חייזרים, אחריות מקצועית, צד ג’, הצד שלו, הצד שלה, ביטוח כלב, ביטוח חתול, ביטוח וטרינרי וכל אלה צוברים ומצטברים אבל הכי אוהבים לחדש את עצמם כל שנה מחדש. ורק שלא ייעלו את ההשתתפות העצמית, כי זו כבר תהיה חוצפה וכולנו נצא להפגין בבר השכונתי.

סעעממק! חישוב גס מלמד אותי על לפחות 25,000 ש”ח ביטוחים לשנה וגם כאן – אשך שמאל לא נכלל בפוליסה!
אם אני חושב על התאבדות? כן, אבל זה לא תופס לביטוח חיים אז אני הולך לוותר על זה הפעם. לראשונה השנה חוויתי על בשרי “טעות סוכן” וחוץ מדמעות והתנצלות אפילו פרחים לא שלחו לי, רק חידוש פוליסה.

ממחר אני הולך לפתח ביטוח לזוגיות, מינים נכחדים, וביטוח לכאלה שהבטיחו להם כלב ועד היום הם מחכים. זה יתפוס בטוח, ואני מכיר לפחות אחד שיירכוש אותם בחפץ לב!
כשבישרתי לסוכנת את החדשות “הרעות” על כך שאני לא ממשיך עם הפוליסה בשנה הבאה – הלב שלה נשבר! הרגשתי בטלפון איך היא מתכווצת, דמיינתי איך כל המשרד שלה עומד מאחוריה ומנחם אותה עם שדרוג לפוליסת ‘לקוח נטש אותך הרגע!’.

ממחר אני צריך לאסוף את עצמי ולהמשיך הלאה.

 

עמיתלונן

אבות המזון

ההיסטוריה

אבות המזון למי שלא מכיר מורכבים מרכיבי המזון הבאים: פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים. אם להיות כן עם עצמי הרשיתי לי להוסיף עוד שניים מבלי משים לב: גלוטן וסוכר. אין על גלוטן וסוכר בעולם, הבעייה היא שהעולם מתמלא ביותר מדי מאלה. מפתיע שבדיוק עכשיו מירב החליטה שהיא מגדלת תחביב חדש – אפייה. ואני החלטתי שאני בדיוק רוצה להיגמל מכמה קילוגרמים עודפים. סמביוזה במיטבה, וככה בדיוק אנחנו מגדלים את הליין החדש של הריבים שלנו. “למה אתה לא אוכל את העוגיות שאפיתי?!” סליחה אני מנסה בלי. ותמיד אפשר לנשנש קייל מגעיל ברגע של חולשה בלתי נשלטת.

הגוף שלנו ברובו בנוי מפחמן ומים. הגוף שלי ברובו בנוי משומן סוכר וגלוטן. אני רוצה להיפרד. אני הולך על הקצה עכשיו ואני מקווה שזה יחזיק מעמד יותר מיומיים שלמים. בחמשת הפעמים האחרונות שעליתי על המשקל הסוללות נגמרו, כמה אנרגיה הוא היה צריך בשביל להחזיק אותי? מסתבר שהרבה יותר מדי, ודי! אין למשקל יותר סוללות, וזה הולך ונעשה קשה יותר כל בוקר לשרוך את השרוכים. כשהכרתי את מירב הייתי חטוב ועסיסי, נשאר רק העסיסי, עם כמה זוגות של מכנסיים שאני שומר לתקופת הרזון הבאה עליי לטובה בן פורת יוסף כן יהי רצון.

ההתנזרות

דיאטה זה לא זבנג וגמרנו. דיאטה זה אורך חיים בריא, כלומר לאכול נכון, ולדעת לשמור על זה. כלומר לדעת לשמור על זה לאורך ציר הזמן. לפני עשר שנים ביליתי מלא זמן בחדר כושר, מכלה את עצמי לדעת באירובי, הפעם אנסה יותר לשמור על תזונה בריאה. נראה.

והנה אני פוצח לי בתקופה נטולת גלוטן ונטולת סוכר. שני אבות המזון היותר חביבים עליי. אולי גם התנזרות ממטוגן? אשתדל. ואכן אותה הדיאטה הגדולה לפני עשר שנים הביאה אותי במצב מצויין אל שוק הפנויים פנויות. הצלחתי אז להשיל שבעה עשר קילוגרמים ממשקלי, אך זה לא היה בדיוק אותו דבר כמו היום. היום אני קצת יותר מבוגר, איטי, פסימי, מריר, רגזן ושמנמן.

השתכנעתי לראשונה שסוכר וגלוטן הם ממש לא בריאים כשקראתי ספר על תזונת האדם הקדמון. אז עשיתי קצת תזונה פליאוליתית, אבל אם היה משהו שלקחתי מהספר הזה הוא שכדאי לוותר על סוכר ועל גלוטן. אני אשתדל. אולי מדי פעם כן אתאבד על איזו פרוסת לחם, או קוביית שוקולד וזהו!

ההיסטריה

אם זה יביא לי עצבים?! ברור, זה כל הכייף. אם אחזור לעשן?! אין לי בעייה לשנורר סיגרייה פעם בשבוע. אם זה יביא לי כלב? “לא, ותפסיק לדבר על זה כי אני קמה והולכת!” כלב זה מרזה, אולי זה טיעון שיוכל להשפיע בעתיד? נרזה ונראה. לשם שינוי אני אופטימי ומקסימום זה יצליח.

מאה ושמונה נקודה שמונה קילוגרמים. זה מה שהראה המשקל אתמול על האדים של הסוללות שלו, לפני שנשאבתי למיטה בלילה. כמי שגובהו מאה שמונים ושמונה סנטימטרים, אני אמור לשקול בין שמונים ושמונה לתשעים קילוגרמים. כל חמישה קילוגרמים שיירדו תהיה מסיבה, ואם אצליח לשחזר את ההצלחה של לפני עשר שנים אז פאקינג וואו! מירב הבטיחה לי כלב דמי מאיקאה.

כושר זה לא בריא – מתי תפנימו את זה?!

וכושר? אני עדיין טוען שספורט זה לא בריא. עד שנגזר עליי להרים את הילדים בכל מיני תנוחות מוזרות לתוך ומתוך האוטו. ויש אותם על הידיים גם בלילה, כשהם ישנים, כשהם שמחים, או סתם כשהם מפונקים – זה גם נחשב לא? כבר די קשה לי להתכופף. ולא אני לא נפוח בפנים כי התעוררתי רק עכשיו, אני שמן בפנים או קיי?! ררר.

#עמיתכווץ! זה המוטו עכשיו, תזונה נכונה, בריאות, לשתות הרבה מים, להיגמל מאבות המזון החביבים עליי ולקוות לטוב. כן, יותר תזונה כי תזונה זה לדעתי שמונים אחוז, וספורט זה כל השאר. כוח רצון לעומת זאת צריך להיות על איזור המאה חמישים אחוז של נחישות. מהפך!

כל שביקשה נפשי כרגע היא להיפרד מהעוגות, הבצקים, הפיצות, החטיפים והמזללות האגדיות אל מול הטלוויזיה בשעת ערב מאוחרת. ויש גם את הג’חנונים של שבת בבוקר, השאריות של הג’חנונים בשבת בצהריים. אולי גם שכחתי לציין את הניקוי צלחות של השאריות של החטיפים של הילדים? והפירות היבשים “הטבעיים” שצריך לאכול מהם רק נגיד חמש ביום? אז למה לא חמישים!

 

המסקנה:

אני הולך להתכלב על עצמי, וזה הולך להיות מסע ייסורים רצוף בירידות ועליות מהמשקל. מה שמזכיר לי שאני חייב להתארגן על סוללות חדשות בשבילו. וזו זו הפרידה שלי משני אבות המזון החביבים עליי ביותר. סוכר וגולטן. אמא!

 

#עמיתכווץ

 

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE