ארכיון חודשי: דצמבר 2019

זה באחריות

במציאות הכמעט בלתי אפשרית של חיי, נטולת כלב, שקט נפשי, שלווה ורוגע, מוצא עצמי בבוקר שישי שכזה נטול משפחה. רגעים נדירים של שקט שאנצור כנראה לשארית ימי חיי. זוגתי שתחייה, הלכה להתנדב בבצפר, ואני סונג’רתי למסיבת חנוכה עם מלא סופגניות שתהיינה ספוגות בנזלת. כי בואו! מרוב תחושת חופש אני לא ממש יודע מה לעשות עם כל הטוב הזה, פתאום מוצא את עצמי מתקין תוספים בוורדפרס הזה שעמיתלונן מותקן עליו. כי וורדפרס זה הכי, והוא אף פעם לא מתקלקל. רק לפני יומיים ביקשו ממני לכתוב איזה אובייקט בעבודה. עמית תעשה לי אובייקט?! ברצינות?! מזמן לא הרגשתי כזה סקסי. בינתיים מקשיב לכלבה הזונה של השכנה הכלבה שלי שלא מפסיקה לנבוח, ומחמם את עצמי עד כלות.

זאת עונת הקלקולים עכשיו. עם בוא המונסונים המכים בחוזקה לפחות יומיים בשנה, היישוב שלנו הופך להפסקת חשמל אחת ענקית. כבר עדיף פתח תקווה בחיי. הפסקות חשמל הן פגע רע. דברים פתאום מתחילים להשתבש. החתול מתחרפן, כל הזמן צועקים עליי בבית, והילדים מפרקים אחד את השני במכות. ולמה?! כי מישהו פתח עליי נאחס לרבות עין רעה, וזין אני הולך לשרלטן מצוי שיסיר את זה מעליי ולשלם לו מלא. שוקל ברצינות את פתח תקווה בתור עיר מפלט. מירב משם, וזה מסביר הכל. ואני באמת מקווה שעד יום ראשון תעבור לי הנפיחות, כי היא לא פרייארית.

זה מתחיל במנורה קטנה בתקרה של המטבח. פעם, כששיפצתי את הבית הזה וחלמתי חזק על כלב, מירב הבטיחה לי, רכשתי שש מנורות לד כאלה למטבח. שקועי תקרה קוראים לזה. אחרי שלוש שנים, אחת מתה. זונה! אמרו לי שזה הדרייבר, מה זה דרייבר בכלל? דרייבר זה שנאי ולשנאי יש תפקיד אחד בחיים – להתקלקל! בהזדמנות זו אני רוצה לאחל מוות בייסורים לכל הדברים שהתקלקלו לי בחודש האחרון, ושתמצאו את עצמכם זרוקים באיזו מזבלה פתח תקוואית. אמן!

לא רואים עליי, אבל קשה לי עם תקלות. קשה לי נקודה. זה לא קל להיות אני, אפעס זה די קשה. מירב יודעת הכי טוב. היא גם שונאת כלבים, וחתולים, וחיות בכלל ואותי. כמה ימים אחרי מות השנאי הי”ד, התחיל לנזול לנו ברז הכיור בחדר השינה. קודש הקודשים שלי נוזל עכשיו ואני מתחיל לחפור בקלסרים, נואש למצוא תעודת אחריות ולהתפלל לבורא החמצן והמימן שהברז עדיין באחריות כן יהי רצון. אנרגיות לא טובות ואני מתחיל לפזר שיני שום בנדיבות בפינות נידחות ואפלות בבית, כלומר איפה שלא צריך אור. נשאר רק לקוות שיידרסו לי את החתול.

לחתול יש אולי תשע נשמות, בזבוז מטורף, לשואב הרובוטי שלי יש רק שלוש. פעמיים הצלתי אותו ממוות בטוח, את השואב כמובן. בסוף גם הוא, איך לא – סיים את חייו בנסיבות טראגיות. הלכה לו מערכת ניווט, מיקרו סוויץ’ ובקר כלשהו. לא שווה לתקן ובטח לא שווה לשנע אותו ליבואן, שדרש סכום מגוחך רק בשביל “לבוא לבדוק”. אחרי שחיסלתי את השואב סופית מעודף עצבים, דקרתי את הפילטר שלו, ווידוא הריגה. הוא כבר לא יישאב כלום. יופי פחות אחד. ידעתי שהשום יעבוד!

רק אתמול, עת שהייתי בעבודה, שולחת לי זאת שנאלצת להתעורר איתי כל בוקר מחדש תמונה, מבשרת לי שגם המנורה בסלון “לא עובדת”. סך הכל הגיוני, לא פיזרתי שם שום. כי שום וחשמל לא הולכים ביחד. וככה זה שאתה אידיוט. הנה עוד שתי נורות, ברוך דיין האמת, לא מעורב שם שום שנאי ומדובר בבלאי טבעי, כמו של הברז, ושל השנאי, ושל ההילוכים שלי באופניים, ושל ההשקייה החשמלית, והשער החשמלי. רק השומנים שלי בדם לא מתבלים. וקר לי, אני מזדקן.

חנוכה בפתח והכל סובב סביב בעיות אור, תאורה, כן דולק, לא דולק וכוסאומומו העולם. שלושה ימים לפני היום, שנייה אני סופר עם האצבעות בשביל להבין איזה יום זה היה – שלישי! מירב התעוררה מוקדם בבוקר, תוך כדי התעלמות מוחלטת ממני, נסעה מוקדם מוקדם בבוקר לעבודה, ליטוף לא הביאה לי! בערב אותו היום היא אמרה לי שיש לי אור ברקס דולק קבוע בשמשה האחורית של הרכב שלי. החדש! זה שקיבלתי יומיים לפני!! עוד עם הניילונים!!! אמרתי לה שהיא שקרנית ושהיא רק עושה את זה בשביל לעצבן אותי. תתחתנו זה בריא.

יצאתי החוצה לבדוק. נהיה לי חושך בעיניים – זה באמת דולק! עצמתי את העיניים לשלוש שניות, הצצתי מבעד לכפות הידיים שלי – וזה עדיין דולק. חופר בגוגל, חופר בספר של האוטו, רץ לקנות שום חדש – והנורה בשלה, דולקת! רכב חדש חדש חדש! הוא אפילו לא טיפה ישן! נעים מאוד עמית, אל תתנו לי רכב חדש אף פעם. פשוט אל.

עשיתי כמה טלפונים, ניסיתי להיות נחמד, לא ממש הצלחתי. למחרת צי שלם של נהגים מצלצלים אליי. בליסינג של ימינו אנו זה לא כזה פשוט. יש נהג שבודק שאתה זה אתה, יש נהג שבא לקחת את הרכב למוסך, יש נהג שבא להביא לך רכב חליפי. יש מכונאי שיצלצל אליך וינסה להבין מה הבעייה כי הוא לא הבין את זה מהנהג. ואז הוא מתקשר שוב ואומר שהוא מעביר את הרכב לחברה כי זה רכב חדש באחריות. מפתיע! ואז מתקשר אליי נהג אחר, אומר שהוא במוסך המורשה אבל לא מסכימים לקבל את הרכב כי לא מבינים את הבעייה. אחרי שאני מסביר שוב את הבעייה – אז בסדר נבדוק. נורה קטנה אחת. כמה אנשים, כמה לוגיסטיקה, כמה טררם. בטח גם איזה שנאי או פיוז. בטח שבוע הרכב ישכב במוסך. הולך לנסות טיפול בפרחי באך, אולי שום חדש.

רוב הקלקולים כבר תוקנו. עכשיו רק נשאר לחתום על קצת מזל, לשתות קפה נוסף של בוקר ולהתפלל לבריאות ולכלב.

חג שמח ומלא אור,

עמיתקלקל