ארכיון חודשי: יוני 2019

סליחה, פה זה האחות

ובכלל להחזיק מתח מיני זה לא כמו שהיה פעם, זה משהו שיכול להתחיל באחת וחצי בצהריים, ועשר דקות מאוחר יותר זה מפסיק. ת’כלס אני מביך את עצמי, זה לא כמה שהיה פעם. הזוגיות מקבלת פרספקטיבה אחרת לגמרי כשאנחנו כבר לא מספיק ערים בשביל להחזיק ליבידו בריא\תוסס\בר-קיימא\חי ובועט\חושני\וכל החרא הזה. אפילו פורנו הופך משעמם וממש לא רולוונטי עם השנים. צעיר לנצח זו קלישאה שמי שהגה אותה כבר נח ככל הנראה לא מעט שנים על משכבו ובטח נפטר מסיבוכים איומים של זיקנה.

בתשע וחצי בלילה! אחרי שהפסדנו שוב במערכה של “להשכיב את הילדים בזמן”, ואחרי שהם הצליחו לכלות כל פיסת שפיות מזו שנשארה למי מאיתנו שחזר מהעבודה, מתחיל בבית שלב כיבוי האורות והתקווה. זו שזכתה בי תפהק בפרהסייה בבית, ואז נריב על מה נאכל לארוחת ערב, משם הפוטנציאל לריב כלל עולמי הוא וודאי. מייקאפ סקס?! לא בגילנו, תשכחו מזה, הוא הלך כבר מזמן לבית אחר. המייקאפ הכי מסעיר הוא הרגע שאתה מסיים לנקות את כל הרצפה בדרך לשירותים אחרי שמי מן הילדים הקיא את החיים שלו בדרך לאמבטיה ואמא שלה הזונה.

הגינה שלנו יכולה לרגש אותי הרבה יותר מסקס. “שיו תראו, הנה זנב סנונית מעופף לו בין היסמין אל עבר המורן” ואז אני יכול להיות מוצף באנדורפינים לכמה שניות. הילדים יסתכלו עליי מוזר אחרי שבטעות נאלצו להרים את הראש מאיזה מסך תורן, זו שזכתה בי תהנהן עם הראש, והחתול, אם עוד לא טרף את זה הפרפר המסכן יסמן לי שהוא רעב ושהוא חייב לאכול. עכשיו! נאחל לו שיידרס, ועל ידי מיכלית דלק מלאה. ובכלל אני מוצא עצמי מתחיל לדאוג לעצים שלנו בגינה? וואט זה פאק? לא, אבל לכסח את הדשא זה הדבר הבא, ואיך לא גיליתי עד שהתחלתי שיש לי פריצת דיסק?

מזל שאני יכול עדיין לנהוג בלי משקפיים. זמן לא רב אחרי הקולונסקופיה הראשונה שלי, ואוי הסמים שנתנו לי שם, התחלתי לקרוא קצת לא ברור. לא הבנתי למה המרשתת נראית לי פתאום ממוזערת יותר ויותר ולמה לעזעזל מדפיסים ספרים עם גופנים כל כך קטנים, ומטושטשים. “שיו ממי אני לא רואה טוב!”  פלוס אחד ורבע במשקפי קריאה, זימה ומסך מחשב מגלה לי את העולם מחדש, והו כמה שהעולם פתאום מתגלה לי שוב בשיא תפארתו. פתאום כל פיקסל הוא פיקסל ואם מי מהמפלצות צריך שאחליף לו סוללות בעוד איזה צעצוע מעצבן – אז תביא לי את המשקפיים! אבא לא רואה, והוא גם שמן.

שנינו בעשור החמישי לחיינו, והיא עדיין שונאת כלבים. ואותי. תשע וחצי כאמור כיבוי אורות. מנטליות של בית אבות נידח באיזה יישוב בשרון עם פקקים של להתעלף. זה שאתה מזדקן עדיין אומר שאתה יכול להיות צעיר בראש, לא ככה? ככה ככה יא בן של זונה, בוא תיקח ממני את כל הדלקות גידים שיש לי אחרי שאני מנכש עשבים בגינה, אני לא מרגיש צעיר. אני מרגיש נפוח עכשיו עם וירוס בטן שנותן לי הרגשה של רכבת הרים אבל בהפוך, ואיזה “מזל” שאני יכול לנחם את עצמי בעוד פוסט מרמור קשה דווקא עכשיו תוך כדי כיווצים בבטן. הולך לרופאה אחרי הצהריים, שלחה אותי לבדיקות דם, צלצלה אליי כמעט בוכה כמה ימים לאחר מכן. “הבדיקות שלך לא טובות” ת’כלס גם הפסיכומטרי שלי לא היה משהו.

זה גיל כזה. מתייק כל מיני ניירות בקלסרים, נרגש מכל פרח מטומטם שפורח לי בגינה, בוכה מאיזה סרט ילדים הודי. או סתם בוכה כי אני נשוי. פעם שנייה. הכל מרגש אותי, אני מוצף וזה קורה לי יותר מפעם מחודש. זה לא שאני מבייץ אבל רוצה אולי לתת הזדמנות שנייה לבדיקות דם חוזרות. ובכלל אני צריך להתחיל לחשוב על צוואה. כל כך הרבה לכלוך בבית, מישהו חייב לרשת את זה. מחד אני עם וירוס בטן, מאידך המחשבות על מה לאכול צהריים קשות מנשוא. אולי קרטון בטוסטר, זה בטוח יעזור. ובכלל כל המצבי רוח עיין ערך גיל הבלות המוקדם ממש. עד שכבר התגברתי על משבר גיל הארבעים, אז עכשיו זה.

עמיתלונן