ינואר 2018 • עמיתלונן

45

קיימים כמה וכמה סוגים של מסורבים. מסורבי עלייה, מסורבי חיתון, מסורבי גט, מסורבי מין לא עלינו, וכל מיני מוכי גורל והיריעה קצרה מלהכיל. בשנים האחרונות, או יותר נכון כמעט מהרגע שנישאתי, בשנית! הצטרפתי בעל כורחי, תוך כדי מסכת התעללות רגשית ונפשית כאחד להיות חלק לא גאה בכלל ממשפחת מסורבי הכלבים. מירב לא מרשה לי כלב. וכלב זה אולי אחד הדברים המהותיים שאני מפנטז עליהם, טוב אני מפנטז גם על מסור חשמלי שיהיה קצת יותר קל עם הגדר החיה, אבל כל אחד והסטיות שלו. עשינו נסיון והבאנו כלב לפני שנה וקצת, שבוע אחר כך שלחה אותי להחזיר את הכלב תוך כדי דמעות תנין של הילדים ושלי. לא נשכח, לא נסלח ולא נרפה!

זו הפכה למסורת להתבכיין על זה שאין לי כלב בימי ההולדת שלי. אומרים שככל שאתה מזדקן אתה הופך קיצוני ומתבצר עוד יותר בעמדות שלך. מצעטר נולדתי ככה, ואם זה מחמיר עם השנים, אז כנראה שזה יילך ויהיה יותר ויותר מסקרן עם השנים. ארבעים וחמש טפו מלח מים, זה כבר לא צחוק. יש ערב רב של משחות, תרופות וויטמינים שאני צורך בצורה לא סדירה ואימפולסיבית לחלוטין. זה גיל שכבר צריך לחשוב ברצינות על קולונוסקופיה פולשנית, והשיער כבר ברובו מלבין שלא לדבר על נושר, ובפרט מהרגליים ערב זרימת גם קלוקלת. ככה לפחות הסבירה לי אתמול האנדוקרינולוגית אתמול. או בעברית פשוטה רופאה שממש מבינה.

ואם באנדוקרינולוגיה ושיער עסקינן, אתמול היה לנו תור עם היורש הצעיר, שבאופן לא מפתיע בכלל מסתובב עם פלומת שיער, זה קצת הלחיץ את מירב, אבל מה לעשות שהגנטיקה עושה את שלה, וחלק לא מבוטל מצאצי אשכנז ובפרט יוצאי עיראק ידועים בפלומתם ובחוכמתם כאחד. למירב יש את שתיהן, לרבות התקפי זעם שלא תמיד בשליטתה אבל אני לוקח כאן אחריות מלאה. איכשהו ברשימה, לפני מלא שנים כשהתחתנו שכחתי באמת את סעיף הפלומה בגב, ורצף רצסיבי גנטי. כבר אז הפגנתי סניליות למשעי.

האנדוקרינולוגית, ברגע של ווידוי נפש מרגש, גילתה למירב שגם היא עצמה חצי עיראקית, התרווחתי בניחותא על הכיסא וחייכתי חיוך נצחון. כי אין דבר יותר מנחם מאנדוקרינולוגית חצי עיראקית שמודה שזו בסך הכל פלומה והנה, הכל בסדר טפו מלח מים ורק קצת שיער. כנראה שלעד אזכיר זאת למירב תוך כדי שאני מסרק לה ולילדים את הגב עת שאנחנו הולכים לישון לא אחרי תשע וחצי בערב, כן יש משטר בבית. והכל בצחוק כמובן. כנראה שבעקבות שורות אלו אאלץ למצוא היום מקום ללון בו. תגלו אמפטיה בבקשה, מדובר בחסכים מן המעלה הראשונה.

בפרץ של אומץ ועוצמה החלטתי לעשות מעשה ולפני כמה חודשים אימצתי חתול, כבר לא מעט נכתב על החתול הזה, או מרפי אם תרצו. על מרפי חל איסור לישון בבית, בקרוב אצלי גם כך זה נראה, ואני מנסה להפוך אותו לחתול שמירה. עוד עדיין קצת גור, ומדי פעם הולך מכות עם חתולי רחוב וחוזר פצוע ואמולל, ובכלל מאז שהוא סורס הוא הפך להיות יותר שובב. לא שובב, שובב זה לקוקסינלים. אבל מאז שהוא סורס הוא הפך לבן של זונה רשע ומרושע ששורט מדי פעם את הפלומה של מי מהילדים, ואז סקנדל ומירב שואגת עליי שהיא שונאת אותו ואותי ושהיא תדרוס אותו תשע פעמים. עד היום אני לא מבין כמה הנאה חתול מסורס וטיפש יכול להפיק מללקק לעצמו את הביצים, אבל ניתן לומר שכולם פה עפים עליו. למעט מירב. מירב לא אוהבת חיות, טבע ואותי ובדיוק בסדר הזה.

אתמול מצאתי את עצמי מתנצל רוב היום, וגם היה לי בוחן לקראת סופו. “תתנצל, ותגיד לי בדיוק על מה ומתי אמרת את מה שאמרת – ועל איזה חלק אתה חייב להתנצל. קוראים לזה במונחים מקצועיים שאני המצאתי התנצלות דיפרנציאלית, משהו בסגנון מי אמר למי במתכונת תנ”כית, שגרת נישואים. מירב לא סובלת אותי, לא סובלת דברים שאני אוהב וכל מה שקשור אליי בצורה ישירה או עקיפה כאחד. גם אני אוהב אותך מותק. ומזל שיש את קבוצת אבא פגום בפייסבוק כי אפשר לפרוק בסבבה.

אז כן, הכי קרוב שהגעתי לכלב זה חתול. ואני חושב שבתוך תוכה מירב יודעת שיהיה פה כלב, איתי או איתי עם מלונה ובית עץ בחוץ. זה לבטח יהיה כלב גדול ושעיר ככה הוא ממש ירגיש חלק מהמשפחה. אז כחלק מהאיחולים עם עצמי ולעצמי אני מאחל לי כלב ועורך דין זול. מעבר לזה בריאות, הרבה שיער, ולעוד הרבה תלונות טובות.

מוקדש למירב, לילדים, למרפי ולי.

 

עמיתלונן

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE