תפוזים עם טעם של פעם

תפוז אנשים

פעם כשהייתי קטן יותר, ואני מדבר על אי שם בשנת 2007 פתחתי בלוג בתפוז. פייסבוק נגיד וכל מיני פלטפורמות חברתיות מהסוג הכל כך מוכר לנו היום עוד רק היו בחיתולים. תפוז מעבר להיותו פלטפורמת בלוגים “חדישה” ומרעננת אז, היה סוג של בית והכתיבה עבורי היתה אז סוג של צורך, וכך הלכה למעשה הפכתי להיות סוג של בלוגר.

כתבתי המון דברים בבלוג שלי בתפוז. כתבתי על האבחון של הבן הגדול שלי על הרצף, כתבתי על ההוייה של להיות גרוש, כתבתי על שכול, כתבתי על דייטים סדרה שלמה, כתבתי על אכזבות, אפילו על התקפי טחורים כתבתי. כתבתי על אהבות, על בכלל, על אשתי שרק הכרתי סולדת הכלבים האהובה שלי, בעצם כתבתי למעשה את חיי. היום אני קצת יותר מבוגר, רק בגיל אמנם, ואולי לא החלטתי סופית מה אני רוצה לעשות כשאהיה ממש גדול. אבל באגים בתוכנה הם חלק כמעט בלתי נפרד ממני. למה באגים? תמיד יש באגים. ולמה זה קשור בכלל? תיכף!

אט אט הכתיבה הפכה לחלק ממני. התחלתי אפילו לכתוב בעוד כמה מקומות, היו כל מיני עיתונים וירחונים שביקשו לפרסם כמה תכנים שכתבתי – ובאמת שלא היתה לי בעייה. תמיד היה לי את תפוז, היו לי קוראים קבועים, היו לי בלוגים קבועים שהייתי קורא וממש נוצרה סוג של קהילה וזה היה ממש מגניב. עם הזמן נפתחו עוד כמה פלטפורמות של בלוגרים אבל תמיד בסיס האם שלו שמרתי אמונים – היה תפוז.

מדי פעם הלכתי משם, אבל תמיד חזרתי. בעצם כל הבלוג הזה שלי שם הוא באמת מסמך היסטורי שמאוד רציתי להשאיר אחריי לדורות ההמשך, כי מילים שוות המון, תמונות אולי שוות יותר, שלא לדבר על עידן הוידאו אבל יש משהו במילה הכתובה שעבורי לא פעם ולא פעמיים הוא חזק הרבה יותר. ואז הגיעו הרשתות החברתיות, וורדפרס וכל הדודים מסביב, תפוז עדיין היה תפוז בשבילי.

בשנים האחרונות אני כותב הרבה פחות, בכל זאת אני נשוי בשנית, אף אחד לא מושלם, הילדים, השגרה, והחסך הכלבי הנוראי שאני כל כך סובל ממנו – כן זה שוב מוטיב הכלב. וכמו שיורד החשק להרבה דברים כמו נגיד לטילונים קרים ומשמינים – כך אולי זה משליך גם על הכתיבה שלי. עצוב אבל קצת נכון.

אז הפכתי להיות בלוגר פסיבי, מדי פעם מבליח באיזה פוסט כזה או אחר, לבסוף משהו אמר לי שצריך להתקדם בחיים ולעבור לפלטפורמות יותר מודרניות, פתחתי לי את עמיתלונן.קום וגם שם אפעס אני לא כזה בלוגר אקטיבי. חשבתי פעם להעביר את כל התכנים שלי מתפוז לאתר החדש שלי, אבל מה כבר יכול לקרות? אז חשבתי.

היה לי קצת מזל, כי בשלב מסויים כתבתי גם בקפה דה מרקר שהיווה למעשה מראה של הבלוג שלי בתפוז ובדיעבד אחת ההחלטות החכמות שלי. אולי חבל שלא הדפסתי את כל הרשומות ושמרתי את כל ההארד-קופי שלי ממש בתוך קלסר חפור באיזו מגירה. מי בכלל חשב על מגה קריסה של פלטפורמת בלוגים כל כך מוצקה כמו תפוז?

שיטוט אקראי שלי בשבוע שעבר בבלוג שלי בתפוז גילה שכל הרשומות “הוחלפו” בתוכן אחר לחלוטין. למעשה כל “הקניין הרחוני” שייצרתי במשך כל אותן שנים הוחלף ככל הנראה כתוצאה מבאג. בין אם מדובר בבאג ובין אם בסוג של פריצה לתפוז שגם הוא התגלגל בין כל מיני ידיים ברבות הזמן – נשארתי כמעט ללא רשומות, ללא תגיות, אפילו התגובות כבר לא- במילים אחרות – הבלוג הלך בגלל טעות אחת יותר מדי בקוד.

שוב שיטוט לא אקראי כלל שלי בפורום התמיכה הטכנית בתפוז מגלה עשרות או אולי מאוד בלוגרים זועמים על כך שנחרב להם הבלוג. פייר זה מאוד מתסכל. ראיתי אפילו איומים בתביעות, הרבה מאוד תגובות נאצה ובעיקר תסכול – כי ככה זה שנחרב לך הבית. היו אפילו כאלה שהרחיקו לכת ושילמו כסף ל-“מומחים” בכדי שיצילו להם את הרשומות.

אני לא כועס ולא הולך כמובן לתבוע אף אחד. אבל זה בעיקר עצוב. לא הפסדתי כאן כסף, אבל הפקדתי באתר מסויים תקופה בלתי מבוטלת מחיי, וזו כמעט אבדה, או נותרה לא בטוחה עד לכדי כאה אי שם בשרתים של תפוז. תפוז אנשים מנסים לעשות הכל כדי לאחזר ולנסות להציל את המידע, אולי כמה שורות בקוד כן יעשו את העבודה – ועל כך תודתי והוקרתי אליכם – האנשים של תפוז.

הרשומות ברובן נשתמרו ושוחזרו. לא באופן מלא, לא כמו שזה היה וזה פשוט לא נעים. בדרך כלל ערבי המוצ”שים שלי, באם אני בבית מוקדשים ברובם לעבודה, לעבור על כמה דברים ולנסות לתכנן לי את השבוע הקרוב, אבל הפעם להבדיל הנה צורך כן ועז שלי לכתוב פוסט על בית שפעם היה לי וכבר לא.

#עמיתאבל

עמיתלונן

3 thoughts on “תפוזים עם טעם של פעם

  1. אני מתגעגעת לתקופה שבלוגים היו פופולריים. הייתה אותנטיות שלא קיימת ברשתות החברתיות. היום אנשים כותבים כדי לתחזק תדמית, בין היתר כי כל מי שמכיר אותם רואה מה הם כותבים וזה לא מקובל לכתוב תחת משתמש אנונימי

    1. כמוך כמוני… אמנם הדפסתי חלק מהרשומות בכרכים, למזלי , אבל לא הספקתי את כל מה שרציתי … דחיתי ודחיתי ואז זה קרה … הכרכים המודפסים ממש לא מהווים תחליף. כעת נכנסתי לכתבה במאקו שנכתבה ב-2020 וגם שם הגבתי כך :
      “ככותבת בלוג ותיקה באתר תפוז, כל כך התאכזבתי שלא ניתנה אזהרה בזמן וגם אם שלחו לי גיבוי של הבלוג, לאחר שביקשתי וכשראיתי שהבלוג שלי נדרס! לא עלו כל הרשומות אלא רובן, אין לי כבר בלוג עם כל התגובות , התמונות וכו. שנים לוקח לכתוב להכיר וגם ליצור קהל קוראים ובמחי יד מחקו הכל. כסף זה לא הכל … חבל שכלל לא חשבו על הבלוגרים וכשהתעוררנו זה היה כבר מאוחר … אני יודעת שנשקלה תביעה של האתר אבל לא מעודכנת היכן זה עומד”. אשמח להתעדכן אם יהיה משהו חדש

?רוצה להשאיר תגובה