ואז היא הודיעה לנו שהיא לא תלבש יותר תחתונים לעולם • עמיתלונן

ואז היא הודיעה לנו שהיא לא תלבש יותר תחתונים לעולם

הנסיכה הקסומה התעוררה והחליטה שהיא לעולם לא מתכוונת יותר ללבוש תחתונים, האח הקטן שלה, עת שזה מפנה את עצמו למספר שתיים בשירותים תמיד חייב להיות ערום כולו, והפך להיות שקרן פתולוגי, אבל בהגזמה.
עוד לא 10:30 בבוקר, והבית גדוש במשברים, בכי, צרחות, ואדים של סמכות הורית שכבר מזמן לא. ויש גם את הגדול, שפשוט ויתר ולא הגיע בכלל. היחידי שעשה בשכל.

עוד יומיים מתחיל הקסם של השני בספטמבר, אני סופר את השניות. נכון יש חגים, אבל בחגים גם ההורים נוטים להיות יותר בבית, כך אני מקווה לפחות. החגים מבשרים את הלבלוב של המשברים הזוגיים בואכה ערב ראש השנה. הזוגיות שלנו מעולם לא היתה יציבה יותר, השפיות שלנו קצת פחות, בכל זאת אוגוסט עם שתי מפלצות חסרות רחמים שהוליכו אותנו שולל עוד מלפני צאת החמה עד צאת הנשמה לרבות כאבי גב כרוניים ובכייה לדורות.

ואיך היה אוגוסט שלכם? שלנו היה זוועה תודה. היתה הפוגה של שבוע בשוויץ, שהיתה טובה אלינו, אבל גם הפרות השוויצריות כבר לא איתנו יותר. איתרע מזלנו והחתול המדושן שלנו חיכה לנו, ודאג לא להידרס אפילו פעם במשך השהות שלנו בניכר. אולי בפעם הבאה. את ימי החופש הנותרים חילקנו בינינו חלוקה שווה. אני שלוש שעות ומירב שלושה ימים. בתחילת השבוע לקחתי אותם לסרט בעשר בבוקר והתעוררתי רק בסופו. אוגוסט האיום. אנחנו ערב הערכות לכיתה א’. לקחנו חלק בכמה ארועי הערכות לקראת שנת הלימודים המתקרבת – שלום כיתה א’. מזל שכבר יש קבוצת וואטסאפ חופרת. עכשיו אני משוכנע שאין מה לדאוג.

הספקתי גם לריב עם אחד השכנים מעליי לגבי הכלב הנאצי השחור והנוראי שלו, שלא מפסיק לנבוח. בשקט בשקט תיעלתי את כל הרגרסיות שצברתי במהלך החודש האחרון וסיננתי אסרטיביות משולהבת אל עבר מסרונים מאוד ממוקדים אליו, זה עדיין לא מצא חן בעיניו והוא ביקש ממני להיות קצת פחות בוטה. בכלל לא הייתי בוטה וממש נעלבתי ממנו. הכלב כרגע חוסה אצל המאלפת שלו, וזוהי תחילתו של עוד סכסוך שכנים מופלא. תביאו כלב! הילד רוצה!! ואז הוא יישאר זרוק לכם בגינה נובח על האוויר ומתחרפן היות ולא חושפים אותו לכלום. זו בדיוק השיטה איך לא לעשות את זה. ומה לגבי הכלב שלי?

מחר זה הראשון בספטמבר וזה יום שבת. מי הגאון שתיכנן את זה? יכלנו כבר מחר לשגר אותם למסגרות ולזכות בכוס קפה שקטה ללא צרחות, בכי, מרמור, “הוא זרק עליי צעצוע!” , “הוא זרק עליי את החתול!” “היא עשתה עליי קקי!” וכאלה. שקט. ש – ק – ט ! בדיוק כזה. אני לא חושב שמילים מספיקות לבטא את עוצמת התסכול של הורים לשני מכורי טלוויזיה קשים בכדי לבטא באמת איך זה מרגיש להיות “כלוא” עם הילדים שלך בבית. אין ילדים רעים, מה פתאום, יש הורים לא מספיק סבלניים והוליסטים. זוהי קריאה נרגשת לכל מדריכי ההורים באשר הם ללכת להזדיין, ויפה שעה אחת קודם.

אני מרוקן. נפשית, פיזית ושכלית. טוב שכלית תמיד לא הייתי משהו אבל החופש הזה באמת מכלה כל פיסת ירוק שעוד נותרה בי. לפעמים אני סתם מפעיל את השואב הרובוטי בבית ובוהה בו, זה קצת מרגיע אותי. או סתם מסתכל על כלבים חמודים באינסטגרם כי מה כבר אפשר חוץ מלפנטז. הכפירה הזו בערכי השגרה הכל כך מוסדרים בתוכנו, המרידה במשמעת הן הן אבני הדרך של מוסר מדוכא אותו מסמל יותר מכל החופש הגדול והנורא. זה לא שאני כבר בדיכאון מוחלט, מדובר בכמה שלבים מעבר. מרמור חריף, דכדוך שורף, מלנכוליה דוקרת ומרה שחורה אימתנית. תודה לאל שרדנו עד הלום.

ובנימה אופטימית קלילה – שתהיה לכולנו תשע”ט מוצלחת ופורייה. סליחה, יש פה שירותים?

 

מוקדש לנסיכה הקטנה והמההמת שלי שעולה לכיתה א’ – אינדוקציות זה לא כזה בשמיים. לכי לכבוש ת’עולם!

 

עמיתלונן.

?רוצה להשאיר תגובה

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE