וביום השישי • עמיתלונן

וביום השישי

היום השישי לחופש הגדול. האיום ושלא נגמר. קרסתי היישר אל תוך וירוס בטן מרושע, הנזקים של הילדים עד עכשיו מסתכמים במדף שבור, וקיר ורצפה שנצבעו באיפור כחול. כחול עד. מה שמרגיע אותי זה שיש עוד סוף שבוע שלם לפנינו. איכשהו אני עדיין מצליח להכיל את הכל. את הלילה עברתי לפחות ללא חום אבל עם המון גזים אותם נפחתי אל חלל האוויר, אני רק זוכר שהתעוררתי מהצרחות של מירב. “חנקת אותי, די!” וירוס נוראי.

יולי עכשיו וחם. אני שייך לגילדת אוהבי הקור, הכפור, המזגן והמרמור. מרחם על עצמי ללא סוף, תוסיפו לזה וירוס והכי נעים להסתובב לידי בבית. מירב מיואשת. ת’כלס אפשר להבין אותה. עוד לא הומצא המזגן שלא מייצר ריבים בין אם זה בבית או בין אם זה במקום העבודה. מירב מאשימה את המזגן במחלות של כולם, אותי היא מאשימה בזה שהרסתי לה את החיים. כן גם הפעם, אני יכול להתחבר לזה.

הבריכה

קיץ זה בריכה. אני זוכר עשרות ויכוחים על בריכה. אני יותר טיפוס של ים וכלבים. מירב היא יותר טיפוס של בריכה על הדשא עם הילדים, ללא חיות ובלעדיי. היא רוצה בריכה גדולה. אני רוצה כלב גדול. בינתיים אין לנו לא את זו ולא את זה. עוד יהיה פה כלב יום אחד! מה שיש בינתיים זה את מרפי. החתול שלנו. מרפי הצליח לפנצ’ר את הבריכה שדווקא כן היתה לנו עד אתמול, וכל התיקונים עלו בתוהו. מירב שוב טוענת שהרסתי לה את החיים. אתמול זרקתי את הבריכה. מירב ביקשה שאזרוק גם את החתול. “תלך בבקשה בשבוע הבא ותקנה בריכה חדשה, ואם אתה לא תעיף את החתול אז אני כן!” כנות זה דבר מאוד חשוב בזוגיות ובנישואין בפרט.

קיץ ושלחנו את גילי ללמוד שחייה בבריכה בקיבוץ ליד. כלומר מירב שולחת אותי איתה כל פעם, היא פוחדת לראות את גילי ללא מצופים בעמוקים בבריכה עם מדריך צמוד. זה מפחיד אותה. הילדה אוהבת מים, לפחות זה. ת’כלס גם לי אין בעייה ללמוד שחייה למבוגרים, בעמוקים עם מדריכה צמודה. זה מאזן אותי קצת, ומירב אמרה שהיא מפרגנת – יותר מזה?

היום השישי הוא יום ללא קייטנות. למה? אבא משמעם לי, אבא מה אפשר לעשות? אבא מה נעשה מחר? אבא, בת כמה אני אהיה מחר, אבא אני רוצה שתלך, אבא אני רוצה שתבוא, אבא למה אתה לא עונה לי? יו, אבא הפלצת? אמא אנחנו גם רוצים להפליץ, אבא למה אמא צועקת עליך? אבא!!!!!   אבא מתי תקנה בריכה, אבא אמא אומרת שתיסע עכשיו ותקנה בריכה, אבא אנחנו רוצים לבוא גם, אבא איזה בריכה נקנה? אבא מתי נגיע? אבא למה את נוסע לאט? אבא! אבא איפה אמא?

לא נורא. עוד חמישים ומשהו יום וחוזרים לשגרע! אני משתדל. באמת. חודש הבא מתוכננים לסוע עם המפלצות לחו”ל. בעזרת החופש נעשה, ניסע ונצליח. בינתיים החתול ואני לוקחים אחריות על הכל.

 

עמיתלונן

?רוצה להשאיר תגובה

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE