המשרד הביתי

ההדחקה

זה התחיל מאיזשהו רצון למסך נוסף, אם להודות באמת, אז גם אנוכי, כמו כולם כמעט – עובד מהבית. איכשהו היתה לי הרגשה שהשולחן המשרדי שלי משכבר הימים מאיקאה לא באמת יעמוד במשימה, מפה לשם אני עכשיו עם שולחן מזכירה ארוך ופינתי בגוון אלון מבוקע וזה כולל חמש מגירות שאת העליונה אני אפילו יכול לנעול! אני מאוד קשור בלב לשולחן החדש שלי – ומכאן מתחיל מסע זיוודים של העתקת המשרד שלי על שני מסכיו אל עבר המשרד הביתי.

מה שחסר לי עכשיו זה מעמד לטלפון היות והקודם שלי במשרד “נעלם”, שלווה נפשית ולהעיף את המקלדת פי.סי שלי כי אני באמת כבר לא סובל אותה. ארגונמית שמרגונומית, בורכתי בשלוש פריצות דיסק וחצי בגב וזה בטוח סימן שצריך להחליף את המקלדת. או אולי פשוט להרגיע עם העתקת עצים בגינה ממקום אחד למשנהו? אבל אין ספק שמקלדת חדשה תעזור ללא הכר לרבות ארקוקסיה, אתופן, וקנאביס רפואי באישור בלבד.

המשרד סגור. המדינה סגורה! יש בעיקר כאוס והפגנות. בזמן הזה הייתי יכול כבר לגדל שלושה כלבים ואולי זה הזמן לציין שהקמפיין לכלב נכשל כישלון חרוץ. אין אפילו חתול שמוכן לאמץ אותי. מירב כנראה תחייך עת שתקרא את השורות הנ”ל, בוא תבוא התגובה. והנה אני עובד מהבית ממש כמו במשרד, פייר זה לא אותו הדבר כי אין לי בבית פריזר מלא בטילונים ובפינוקים, והמזגן במשרד שלי עדיין דרוש תיקון. מדי פעם אני יוצא להתאוורר וזורק את הפח.

המציאות. שעולה על כל דמיון

Set-up בימי קורונה. מציאות מאתגרת. אתמול ראיתי בפייס שאנשים פרסו את כל המשרד שלהם על גבי קרש גיהוץ ובכך פתרו את העניין של “המשרד הביתי”. פעם גם לי היה קרש גיהוץ, היה לי אפילו מגהץ אבל איכשהו הם מעולם לא נפגשו. מירב הציעה שעד שכבר יש לנו כמה גיהוצי חירום אז אפשר פשוט למסור אותם לשירותי גיהוץ. כבעל צייתן, חסר חוט שידרה תרתי משמע וסובמיסיבי הסכמתי מייד. בכל זאת אני מתעורר כמו סימן שאלה כל בוקר. כן אחרי הסי.טי שעשיתי באמצע הלילה השבוע, האבחנה לא אחרה לבוא. אז גם כזה עכשיו. #עמיתפרק!

מסתובב לי בבית, מדי פעם נתקל בילד או ילדה אוחזים במסך וצורחים בהיסטרייה שהם עברו שלב במשחק. “נו אבא מתי תקנה לנו את האקס בוקס החדש?! ולמה אתה כל היום במשרד? באימא שלכם יצאתי רגע מהמשרד להשתין. כאילו שסגרו את הבצפר ואף אחד לא לומד עכשיו. היה אצלינו השבוע טכנאי של הוט והחליף את השלטים המסכנים שלא עמדו בעומס ובמכות של: “הוא חטף לי את השלט האח הסתום הזה!” השמיעה שלי התחדדה לרזולציית של איך עושה שלט שנופל על הרצפה, או איך צורחת ילדה שמקבלת כאפה מאח שלה וחוזר חלילה. שגרת הסגר במיטבה.

היישוב שלנו היה אדום עד לפני שבוע, תודה לבורא עולם ולבורא ההנחיות הפרוזאיות טיפסנו חזרה בעקומה אל עבר הירוק המיוחל. אפשר לנשום אבל עוד אי אפשר לצאת ממש מהבית, ואנחנו לא מפרים הנחיות. נגיד. כבר שמעתי ופגשתי בזום כמה בריות שנדבקו. אני בינתיים ממשיך כהרגלי עם השיטים שלי ויכול רק לייחל שגם השנה אזכה בחיסון שפעת סטנדרטי.

אל תפטרו אותו!

עלייתו של ענף השליחויות. אולי למעט שליח אחד שצילצל אליי השבוע להתנצל על זה שהוא חשב שזה בסדר לזרוק רכיב חומרה שהזמנתי מעבר לשער. מקווה שלא באמת פיטרו אותו בסוף. בכל זאת יש לי מצפון לשמור עליו. ההתאווררות היחידה שלי היתה בערב יום כיפור, איכשהו מצאתי את עצמי בסופר – ספורט יחידני שכזה. שבוע הבא יש לנו שבוע בריאות בעבודה, ואני באמת צריך להשיל מעצמי את אותה קנייה.

מצד אחד נשבר לי, מצד שני מתחילים להתרגל. שגרת קורונה. מבלי לשים לב איכשהו חלפו להם שבעה חודשים. כן, וכל השלושה שלא מפירים הנחיות מחכה לכם מדלייה בכנסת.
אם זה מעודד מישהו, אז כן אנחנו עדות חיה לתקופה היסטורית מרתקת של וירוס ממזר שמשבית את העולם ואת שמחת החיים שמעולם לא היתה לי. כי ככה זה שאתה זקן ומריר. גנים אשכנזיים שרק הולכים ומשביחים עם השנים.

הביקור הבא שלי אצל האורתופד ייפתח כך:
אני בהתלהבות: “דוקטור יש לנו פריצת דרך נכון?!”
האורתופד: “לא דרך, דיסק נשמה דיסק”

 

עמיתלונן

?רוצה להשאיר תגובה