עמיתלונן – בציפייה לכלב

נישאתי בשנית. אומרים שטעות לעולם חוזרת, אז הנני כאן מדגמן אותה הלכה למעשה. נשוי לאהבת חיי, למרות שלרוב היא לא סובלת אותי. התא המשפחתי שלנו כולל שני ילדים, פלוס אחד מלאך מהסיבוב הראשון שלי. באיזשהו מקום – גם אני קצת ילד.

מת לכלב, שיהיה לפחות מבוגר אחראי בבית. כמה שאני רוצה כלב! אמרה לי לך תחפש גינה עם בית. אז עברנו לגינה עם בית. אימצנו כלב, קצת גדול. הילדים עפו עליו. היא פחדה ממנו, הוא היה ממש גדול והיא אכן פחדה שהוא יטרוף אותה ואת הילדים. ת‘כלס את הילדים הייתי שומר. היה כלב מדהים. אך בתום שבוע – החזרתי אותו בדמעות. איזה פספוס. מאז כל כלב שאני רק רואה או מלטף רחמנא ליצלן – אני מכור.

אז הבאנו חתול. מרפי. שאלתי את הוטרינר אם יש מצב לשדרג אותו לכלב, או לפחות לגרום לו לרוץ ולהביא צלחת מעופפת שזורקים לו. אבל, חוץ מלהביא לי מנחות בדוגמת חצאי גופות של ציפורים ולטאות שהוא טרף, רוב הזמן הוא ישן. ככל הנראה הוא יישאר חתול קרב. ואם תהיתם – נאסר עליו לישון בתוך הבית. גם לי לפעמים.

אז רוב הבלוג המטופש הזה יעסוק, איך לא, באובססיה האינפנטילית שלי בהולך על ארבע. מעדיף גדול, עם פרווה. מישהו להתכרבל איתו בחורף, לרוץ איתו בים. אבל גם סתם הליכה מהירה איתו זה בסדר.

זה סוג של בלוג, מטופש ככל שיהיה, אבל לפחות שיהיה איפה לכתוב. ומה לכתוב? יש כאן טייקים קטנים על זוגיות, על בכלל, על הנרטיב של הכלב כמובן. ותלונות, כי איך אפשר בלי. מטרת העל של הבלוג הזה  – היא שיהיה לנו כלב. ומי שיצליח לשכנע אותה – שתבוא עליו הברכה ומאה שקל הנחה בארנונה. תהנו!

עמיתלונן – הקמפיין לכלב – הב הב!