וואטסאפ אמהות

והטרוניות בעיצומן. ולאחר שקיבלתי שוברי פיצוי ממקונלד'ס, ולאחר שעיריית רעננה ביטלה לי איזה דו"ח בגין "טעות אנוש של פקח", ולאחר שמנהל השופרסל שלי טילפן אליי בגין תלונה שלי על איכות הפירות והירקות בסניף בצ'כונה שלנו, הגיע זמן האתנחתא. רוצה לומר מה שכואב ואפילו קצת יותר.
כן יוצא לי לראות עכשיו הרבה דברים מקרוב, הווה אומר שאני, מפאת אבטלתי, שגם אותה, רחמנא ליצלן אני מתחיל למצות, צופה, בעניין רב בלא מעט ניו-אנסים כאלה של החיים אבל מקרוב, ממש מקרוב. שגרת משפחה שכזו, מלא תלונות, מרמורים עצמיים, להוריד את הפח פעם ביום, בית, ילדים, בין היתר להביא כל בוקר את הילדים לגן ולאסוף. להסיע את הגדול שלי לבית הספר ולאסוף, ובין היתר להיות חבר מן המניין של כמה קבוצות ווטסאפ! אני בגמילה לאחרונה מההרגל הזה, תודה לאל.

מעולם לא התחברתי למדיית המסרונים. כל ה- "חחח" וכל ה-"שולטטטט'ים" על גרסאותיהן בו בזמן שצמחה לנו פה שפת סייבר ממש מתחת לאף, ולך תסביר לבן יהודה עליו השלום את תורת האמוג'י. תורת המה?! כן כן אמוג'י יש גם שיט כזה. בעוונותיי הייתי חבר בלא מעט קבוצות זוועה כאלה של וואטסאפ. קבוצת עבודה, שכנים, משפחה, וועד בית, שכונה, חברי מועדון כזה או אחר, וכל מיני קבוצות כאלה של אינדיבידואליסטים שנראה שתפקידם על הפלנטה הזו הוא להיות הבעלים הגאה של איזה פאקינג עוד קבוצת וואטסאפ. מירב לעומת זאת עדיין אמונה על חלק נכבד מהקבוצות שנזכרות לעיל, ואף בחלקן מייצגת אותי בנאמנה, בכל זאת עליי להיות עסוק בבטלה שמיימית.

נוסף על ההגדרה של הבלוג הזה כבלוג תלונות מן המניין, הגיע הזמן לתלונה על קבוצה אחת מיוחדת, אותה הקימו בקול תרועה (עיין ערך "היוווווווש") והרבה מייק אפ, האמהות בגן של הקטנה שלנו. עוד לפני שנולדה הקבוצה המסוכנת הנ"ל, הצלחתי למלט את נפשי מזו הקבוצה – לכוחותינו שלום. מירב עדיין שם! מירב עדיין שם! אני חוזר – מירב בקבוצת האמהות, היא פעילה, וזה ממש חלק אינטגרלי מהאייפון שלה, כלומר זה הפך להיות חלק משגרת היומיום ממש כמו הכלב שאני חולם שיש לי, ושאני מוריד למטה פעמיים שלוש ביום.

מעת לעת אני מפר את השלווה ומציץ לתכתובות שם, בטלפון של מירב, מבלי שהיא רואה. שומו שמיים וזה יבוא עכשיו עם כמה דוגמאות. הראשונה: זה לוקח בערך ממוצע של שלושים עמודים של תכתובות לקבוצת אמהות להחליט כמה כסף אוספים, מה קונים, מי תאסוף, איפה הסכום ייאסף, ואיך בדיוק להצפין את הכל כדי שאף אחד לא ישים לב. עוד אחת: רק היום בבוקר, כשעוד לא ידעתי לגמרי איך קוראים לי, מירב זיהתה זנב תכתובות ארוך, ארוך מאוד אולי עוד מהלילה, אולי מלפנות בוקר, של המון תשבוחות לגננת על תמונת בצק של פיצה שהכינה לאלה הזאטוטים, ואני מוכן לחתום שעד עכשיו השיחה מתנהלת במלוא אונה!  ויש גם בקרים קשים לא פחות שמתחילים כך: "היוש לכל האמהות, שיהיה בוקר מקסים ומלא אנרגיות. סמיילי, לב, לב, לב, סמיילי, אייקון של שמש, אייקון של משקה אנרגיה, אייקון של בעל מבועת, סמיילי שוב פעם ועוד איזה אייקון של לב, ואז לקינוח אייקון של קשת. קשה שלא להישאב לזה, לפעמים אני מצליח להציל את מירב, לפעמים לא.

ובכן מצד אחד קבוצת האמהות זה סוג של הצלה אבל מצד שני זו שפה שקצת קשה לי להתמיד בה. סמיילי סמיילי. כלומר אני קצת זקן ומריר דיו בכדי להכיל את זה, ורק לפעמים אני מפנטז על איזו בקתה שמשקיפה לאוקיינוס על צוק נידח באירלנד. ואז הצליל הזה של הוואטסאפ אמהות פשוט הורס לי את הכל, וחוזר חלילה? "היוש אמהות". וחלילה שלא תבינו – כל אמא זו אמא! לפעמים אני רואה שתי אמהות עומדות זו לצד זו בגינה ומסתמסות בקבוצה, והבעלים?! עומדים בצד חסרי אונים, נו מה חשבתם? "ממי אפשר לזוז? לא! אני רק קובעת עם אמא של "שם בדוי" בקניון ולוקחים את הילדים לגלידה, אל תזוז מפה!" כן, ככה זה בוואטסאפ אמהות, ומשום מה יש לי הרגשה שזה יחמיר עם השנים.

האיסוף מהגן אחרי הצהריים לא עושה את זה יותר קל. נקודת כינוס רותחת של כל קבוצת האמהות ואז, איך לא, מדסכסים, שוב, את כל התכתובת אלא שעכשיו באופן פרונטלי, כמו שפעם אנשים היו מנהלים דיאלוגים – זוכרים? אכן מעמד איסוף הקטנטנים לוקח הרבה זמן, אפילו הרבה יותר מדי. כי חייבים לדבר עם זו, ואז עם זו, ואז צריך לדבר עם הגננת ולשאול, לפרטי פרטים איך עבר היום. עשרים דקות ביום טוב, וגם בשרב. לפחות תקשורת אמיתית. לאבות בגן אני לא חושב שיש קבוצה, גם לא ממש מדברים ביניהם למעט איזה הנהון עם הראש. נורא.

פעם לא היה וואטסאפ. ואז זה הגיע, ואז הגיעו קבוצות הווטסאפ, וא הגיעו כל הפאקינג אייקונים האלה, ואז נתפס הצוואר ועמוד השידרה נדפק, ואז עוד קבוצה, ואז יש אינפלציה מטורפת של קבוצות וואטסאפ. ובדיוק עכשיו מירב שלחה לי וואטסאפ שאבדוק אם יש לנו מים בבית, כי לאחת האמהות בגן, כאילו בקבוצת האמהות, שגרה בניין לידינו אין. ולחשוב שפעם חיינו בלי זה.

אבל אמא זה אמא, בתנאי כמובן שהיא בקבוצת הוואטסאפ אמהות.

ואם באמהות עסקינן, אז בדיוק אמא שלי, הזמינה אותנו לארוחת שבועות, תנחשו איך?

חג שבועות שמח.

 

עמיתלונן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *