ארכיון תגיות: עמיתרומם

מתחילים

כל בוקר כשאני בא לרוקן את הפח במטבח, נקרעת לי שקית האשפה, לפחות ככה אשכנזים קוראים לה, אבל אפשר גם סתם שקית זבל. נפערים להם שני חורים בצדדים ואז החורים גדלים ואז כל המיץ של הזבל, החיתולים והשאריות של הסלט מארוחת הערב של ליל אמש נשפכים יפה על הרצפה. ואז אני מתעצבן, וכשאני מתעצבן אני לא נחמד. יש לי בעיה עם אין ניקיון כלומר פוביה מלכלוך – אין תרופה לזה. אז ככה בנוי הפח שלנו במטבח, יש לו כמו שתי בליטות בצדדים שאמורות להחזיק את הידית אבל אז כשמרימים את השקית, הבליטות קורעות לה את הנשמה והשאר כבר ידוע מראש. ואם עוד אפשר לעשות את זה על הבוקר כי זה מעצבן עוד יותר – הרי זה משובח. וכן, זה מטבח שעלה הרבה כסף. אני מאחל כל טוב למי שתכנן את הפח הזה או סתם שימות.

בקיצור אני תמיד מוצא על מה להתלונן. תקראו לי קוטר, תקראו לי מתבכיין – אני פה בדיוק בשביל זה. תמיד משהו מעצבן אותי, זה לא שאני אוהב להתעצבן אני פשוט מחכה לזה כל יום מחדש וחוץ מהפח במטבח שעושה לי יופי של סיפתח לא יהיו חסרות הזדמנויות, כל יום הוא הזדמנות לתלונות חדשות. את רובם אני מקווה להעלות פה ואולי יהיו גם פוסטים מסוג אחר, נראה לאן זה ייקח. עצבים לא חסר, ילדים גם לא חסר והמפרט הנוכחי היא שיש אחת בדיוק בגמילה ומשתינה בכל הבית, ויש איזה קטן שבדיוק הח לזחול ונתקע בכל חור בבית. טפו שיהיו בריאים מלח מים, טפו אני מת עליהם ואפילו על אמא שלהם גם. יש רק טיפוס אחד בלתי נסבל בעליל בבית – וזה כמובן אני. תמיד בארחות ערב במשפחה של אשתי אני האשכנזי היחידי – לא קל.

אני חושב שקודם כל זה בלוג. זה לא ממש אתר, אולי שווה לרפד בקצת פורנו כדי שיימשוך קוראים? או שבעצם נשים חתולים, כן חתולים זה יותר חזק. אני מקווה לייצר איזה באז פה כדי שבאמת יהיה מעניין, שמתי אפילו את הטוויטר שלי בצד, ותמיד מותר ורצוי להגיב על כל הפוסטים, זה עושה לי טוב לאגו. תסתכלו בדף של "מי אני" אם בא לכם לדעת אודות המחבר, לשים פרסומות? פרסומות זה טוב לא? אבל אם השירות לא יהיה טוב אז למה לפרסם נכון? פורנו לא יהיה. חבל.

יש גם ניוזלטר, כאילו כל פעם שאני כותב אז אפשר לקבל עדכונים. יש בצד שמאל כזו קובייה שאפשר למלא את המייל ולקבל עדכונים. אני חושב שפעם בשבוע זה מספיק לפוסט, אבל יש לי קצת הרבה זמן פנוי עכשיו אז אולי זה יהיה קצת יותר. רוצה לומר שאני בין עבודות, אבל לא משמעם לי, אני כותב פוסטים, אני מנסה למכור את הדירה שלנו ואני מנסה ללמוד לנקות ולבשל כל יום עוד קצת.

לפעמים ורק לפעמים אני מקבל שירות לא טוב מכל מיני גורמים, וזה קצת מעצבן אותי. זו יכולה להיות נציגה של רשת סלולרית גדולה, זה יכולה להיות החברה שמחזיקה את השרת שעליו נמצא הבלוג הזה, זו יכולה להיות מתווכת שבאה לראות את הדירה שלי ופשוט לא מצאה את הכתובת, באלוהים קרה היום. וזו אפילו יכולה להיות הבחורה מהגלידרייה שלנו שכל פעם קוראת לי "היי מותק" כשאני מגיע בשביל לקנות גלידה לילדים. נכון היא כוסית והכל אבל אני עדיין לא המותק שלה, אפילו אם הייתי רוצה. זו יכולה להיות סתם פקידה באיזה עירייה או גננת, כן פשוט איזה גננת כמו זו שרשמנו לגן שלה את הבן הקטן שלנו – ומשום מה, זה לא תפס. "אבד לי הטופס או שזה סתם נפל בין הכיסאות אני מה זה מצטערת" מבוסס על סיפור אמיתי מזה כמה חודשים.

לא חסר נכון? עד היום כתבתי הרבה, מהיום אשמח גם לעשות זאת למען מטרה – פשוט כי אני מאמין בזה.

כרגע כל הבלוג הזה במתכנות של פיילוט. גם ככה מירב בסלון עם הילדים ואני ברחתי למשרד לכתוב את זה ותיכף מירב תבוא ותעוף עליי ויתחיל סרט שלם, אז אולי שווה שאחתוך פה. אנחנו אחרי חול המועד עם שלושה ילדים בבית, ותודה לאל החמץ חזר היום למחוזותינו, אני לא באמת שומר אבל תמיד ידעתי שהחמץ יתפוס בסוף.

עכשיו? עכשיו יש לי רק לעשות הגהה, לחזור לשקע שלי על הספה בסלון, להסניף את הילדים, לקלח את המחבלת הקטנה שלנו, לסרק אותה, על הדרך להתחנף למירב כי בכל זאת אולי כן ייצא לי ממנה סלט היום בערב, ואז נשכיב את הילדים ונלך לישון. אולי אם יהיה לי מזל אני אחלום על הכלב שאני רוצה ואולי בעצם שווה לבדוק עוד כמה תוספים לבלוג הזה.

אז בינתיים, ומי שלא תהיו, ברוכים הבאים לבלוג של עמיתלונן, אני מקווה שיהיה פה נחמד לכולם, שתבוא עליכם הברכה – אמן.

 

עמית