ארכיון תגיות: מוסך

בטיפול

היום אני על תקן של “הבעל המתחשב”, לא שבאמת יש כאלו, אבל הקרבתי יום בטלה לטובת שינוע הרכב של זו הצודקת לטובת טסט. אתמול גם התחוור לי שמעבר לטסט צורף גם טיפול, מכאן שירדו לטמיון לפחות עוד שעתיים שלוש של בטלה צרופה. כמובן שההגעה לפה היא נגזרת ישירה של ריב, מדון, ואסון עד השעות הקטנות של הלילה, בואכה שתים לפנות בוקר. מי תורם יותר, מי עושה יותר, את מי הילדים מעדיפים, ולמה אני בעד לשלוח נשים למוסך. בגלל זה אני עכשיו כאן עם מחשב נייד וחרדות על גיר רציף.

המחשבות בדרך למוסך הם בגדול על זה שצריכים להחליף את האוטו, רק לפני חדש מישהי פינקה אותנו חזק מאוד מאחורה, עוד מכה לאוסף. מירב רוצה “רכב פנאי” משהו גבוה כזה בטרנד השולט של אספסוף גאה שחייב שיהיה לו ג’יפון או רכב גבוה, פנאי-שטח, פנאי בכלל וכל השוק הפסיכי הזה של רכבי משפחה מפנקים גבוהים שמהם כבר הדרך חזרה לרכב “נמוך”  לא באה בשבון.

המוסך עבר שיפוץ כולל, פייר מדהים ואפילו השירותים כאן יותר שווים ממה שיש לנו בבית. יש פה ספות מפנקות, ריצוף פרקט איכותי, מסך ענק שמקרין את נשיונל ג’אוגרפיק, לדים מעוצבים בתקרת גבס מונמכת,  עמדות הטענה למכשירים ניידים וגוססים, וזה אולי מרגיש יותר כמו לובי כניסה למלון ארבעה וחצי כוכבים. קל. במוסך מקבל את פניי “הבוחן” זה שהכל תלוי בו, הוא מחליט איך ומה האוטו צריך, הוא גם זה שייקבע את כמות השעות וכמה קפה אני הולך לשתות עד שהמזכירה תקרא לי ותשאל אותי בכמה תשלומים.

חוק ראשון. במוסכים תמיד יהיה דף מודבק על אחת ממכונות הקפה – לא בשימוש – אתכם הסליחה. זורם על קפה שחור, ומתפנה זמן לא רב לאחר מכן, כלאחר מעשה למספר שתיים, אחרי ששאלתי את עצמי שישים פעם אם זה בטוח, ושאני יוצא מזה בחיים. מסמן וי גם בקרב הפנימי שלי עם עצמי וההמתנה נמשכת. תוך כדי מגיעים הרכבים של כל התאונות בוקר לא עלינו, אנשים שחרב עליהם יומם ורכבם, המוסך מאוד משומן בטיפול בהם, הן נפשית הן פחחית והן טיפולית. יהיו את אלה שתמיד יבקשו את המנהל – המנהל בישיבה או פגישה חשובה. “אבל הבטיחו לי הנחה” ברור, ולי הבטיחו בסטארט-אפ הראשון שהעסיק אותי עבודה רצופה עד הפנסייה. מבטיחים לך – תשכח, נכנסים בך בבוקר – בוא, תתקן פה.

רק שלא יגידו לי שוב להחליף ברקסים, זה יקר ואין רפידות בצבע שביקשתי. קהל הלקוחות הנאמנים ישובים ומסובין “בלובי”. כל אחד עסוק בנייד שלו, אבל המבוגרים עם הניידים שבדיוק צופים בקטע וידאו קולני אימתני שפתאום מנגן להם, לא, תירו בי עכשיו! אין אחד שבוהה סתם, כי כאילו אין לו חיים. אז כאמור יש חסרי טאקט שמראים בדיוק משהו למישהו בקולי קולות, ויש את אלה שפשוט לא למדו לאלף את הנייד שלהם וזה נובח בקולי קולות, יש את אלה עם רעשי גוף מוזרים, יש את המריחים, יש את אלה שקוראים עיתון, ויש את העצבניים שרק עומדים עם הפרצוף לאולם הטיפולים ומחכים שיסיימו להם עם האוטו, ולמה במוסך של דוד שלהם זה היה לוקח פחות זמן וזה היה הרבה יותר זול.

אחד הבוחנים נכנס עם דפים ביד, וקורא ללקוח שמחכה לאוטו. ת’כלס זה מזכיר לי תמיד כמו בסדרות האלה של חדרי מיון את הרופא שיוצא עם החלוק הלבן אחרי ניתוח של שלושה ימים רצוף, אל עבר המשפחה המודאגת ומבשר להם שניתוח הצליח, ושהרכב מוכן. זה תמיד השלב שאני מת לשאול אם אפשר כבר להיכנס לראות את הרכב והאם הוא ער, כי ככה זה כשאתה מטומטם חסר תקנה. וכמה עולה רצועת טיימינג בכלל? ובכלל מה זה? תראו לי אחד שיוצא ממוסך, מסתכל על החשבון ושואל בפליאה: מה, זהו?!

כבר פה שעתיים וחצי, על חשבון חול המועד. מתחיל להיכנס עכשיו לשיקלולים של לזרום לעוד כוס קפה או סתם מים בכוס שקופה. מחשבות של מוסכים. ובכלל למה המשרדים של מס הכנסה לא יכולים להראות מושקעים לפחות כמו המוסך שלי? האם הם ישטפו לי את הרכב או ייתנו לי שובר? תמיד כל הנהגים של המוסך בשטיפה ואין מספיק נהגים שייקחו את הרכב שלי. שעה לקח לי למצוא ווי פיי, ולא סתם ווי פיי – אלא כזה שעובד. ההחלטה להגיע לכאן עם מחשב נייד וחבילת מגבונים לחים הוכיחה לי שוב שאני גאון, ושאני תמיד צריך לסמוך על עצמי גם בבקרים קשים כדוגמת זה, וכמה כייף שלא היו פקקים בבוקר.

חוק שני: הנוסחה עם מוסכים היא פשוטה: תבוא מוקדם בבוקר, תצא מאוחר אחרי הצהריים. בדיוק קרסה נורת ברקס, יצרה קצר במערכת החשמל וזה יצר עיכוב. מודה שלא ישנתי טוב בלילה. הבן של השכנים! חגג כל הלילה עם חברים בטורניר פיפא רועש במיוחד. מה קורה לנוער של ימינו, ולמה לעזעזל הם כבר לא מעדיפים סקס פרוע כשההורים לא בבית? הצודקת הלכה לנבוח עליהם קצת לפני אחת בלילה מאוחר. לא נעים.

לא חשבתי לכתוב פוסט על המוסך שלי, או יותר נכון על המוסך של הצודקת שלי, אבל ללא ספק אספתי מספיק חומר משלוש פקידות שחופרות פה את החיים אחת לשנייה – אני יודע בדיוק מה כל אחת עשתה בחג, מה היא אכלה, ולמה זה לא בסדר שהבת של אתת מהן יוצאת עם הבן של דוד.

חוק שלישי. תמיד יהיה משהו עם הברקסים, עכשיו הבוחן הודיע לי שמה שעשיתי בטיפול הקודם היה בלמים, הברקסים זה מלמטה, הבלמים זה בולמי זעזועים. בדיוק כמו הזעזוע שלי מהמחיר שזה ייעלה לי.

לא מחליף את המוסך הזה בחיים!

 

עמיתלונן

 

אבא שמעון

הגנן.
אני כבר כמה חודשים גנן חובב. יש לי מכסחת ויש לי חרמש, אפילו למדתי מה זה לקלטר – באלוהים יש מילה כזו, אפילו למדתי לתפעל לבד מחשב השקייה, ואני ממש בערב הסמכה סופית של קיפולי טפטפות ודישון עם זרחן מועשר. מעת לעת אני מזעיק את הגנן המקורי, האבא הרוחני שלי שלימד אותי איך לא להילחץ כשהדשא מצהיב בחורף, למבצעי בזק מיוחדים, שלי אין את הכישורים, ואו, הכלים, ואו, האומץ, ואו החוליות הבריאות בגב בכדי לבצע גיזום רבתי עם מכשיר שעושה הרבה רעש כשאני תלוי על בלימה בתוך גרב על סולם. בשביל זה יש גנן מוסמך. וזה הגיע בשבוע שעבר וגזם וגזם – ועל הדרך שבר, לא בכוונה, מיכל גבוה כזה של שיח עוד יותר גבוה. הבטיח שיבוא להחליף – עד היום אני מחכה. אוהב אותו הרבה בלב – את השיח.

האסלה.
אולי הגנן פתח רצף א-סינכרוני כזה של נאחס, אבל בשבוע הזה, כשאני עם שיח שבור וזה קשה לי לראות את זה כל יום בבוקר ובערב כשאני יוצא וחוזר הביתה, אנחנו מתחילים להריח ריח לא משהו בכלל מכיוון האסלה. תחקיר מעמיק מגלה שיש נזילה והופ אני מרים קו חם לאינסטלטור שלי שיבוא כנראה מחר. עד מחר אני מאבד את הסובלנות ומעמיס על הנפש המיוסרת שלי את האירוע הזה כחמור יותר מהפיגוע בשיח שהמיכל שלו נשבר, רץ לחנות קרובה של עשה זאת בעצמך, מצייד את עצמי בכלי שיש בטח רק לאינסטלטורים, ולא זה לא פרומו לסרט כחול, הופך לעצמי את השירותים, חופר וחופר – לא מוצא כלום. האסלה בשלה, נוזלת. חיים כמה ימים עם סמרטוטים וסחבות על הרצפה עד אשר תבוא הישועה והיובש.

מבדיקה מדוקדקת של האינסטלטור, עולה כי הגומיות של האסלה עשו את שלהן ויש להחליפן בסט חדש. מבדיקה מדוקדקת עוד יותר נמצא גם נמצא סדק באסלה מה שאומר שהלך לאסלה השאסי ושהיא סובלת מירידת ערך משמעותית משמע היא צריכה לעוף. ורק לדמיין את עצמי מתרסק עם אסלה קרמית והשיקום שהיה עליי לעבור וכמות התפרים והפרוקטולוגים שהייתי צריך לבקר, חושב עם עצמי ומחליט להחליף את האסלה. אסלה חדשה, גומיות חדשות, מה שבטוח בטוח ומה שביטוח ומתקשר אליי שמאי, כנראה שמאי אסלות הסמכת שמונה צול בלחץ. השמאי מבקש ממני שאשלח תמונות של הנזק. אמרתי לשמאי שאני בכלל בעבודה ושאני לא מבין כלום באסלות וגם לא בצנרות ובצינורות ארבע צול של האסלות ושאני מבקש שייתחשב בי, אני עוד לא מוסמך ובדיוק בשביל זה יש לי אינסטלטור. בשלב מסויים ביקש אולי סתם תמונה, אפילו של האסלה החדשה כי זה נזק, זה משהו שחייבים לצלם בסמארטפון. שיהיה. בסוף נראה לי שהוא הבין שאני מטומטם תודה לאל, ונראה לי שבינתיים זה בסדר. אקדח שמעשן במערכה שנייה תמיד יורה בשלישית לא? אז ככה זה בדיוק עם שמאים.
רק שבינתיים אני בעולם של חוסר וודאות, דואג וממורמר בדיוק כמו שאני אוהב, יש לי אובדן שליטה טוטאלי, לא, לא על סוגרים אלא על מיכל שבור עם שיח ואסלה שמוחלפת תוך כדי השבוע האחרון.

 

וו גרירה.

יום חמישי האחרון, בדרך הביתה עם מלאו ת’אלפים תוכניות לסופ”ש. תוך כדי עוד שיחה חסרת תכלית עם מירב והדיבורית באוטו.
איילון מזדחל לאיטו צפונה, עשרה לשמונה בערב, אחרי יום קצר וסטנדרטי בעבודה, איזור מחלף רוקח ופתאום אני חש בבום חזק במאחורה של האוטו שלי, החדש, היפה, הגדול, הרמת גימור הכי הכי, הפחות מחודשיים על הכביש וזהו. לא חמוד שלי אני אומר לעצמי בלב אתה לא חולם אתם סתם שמן. מיידע את מירב שנכנסו בי מאחורה, יוצא מהאוטו והולך לראות מי התעסק לו עם הסמארטפון ועל הדרך עשה לי ברכב מעשה סדום!
פיאט 500 דבוקה לי מאחורה, ויוצאת לי ממנה נהגת ממש צעירה, יפה, ובדמעות, רועדת, בוכה – ממש סרט תורכי בואכה צפונה והלאה טיפה ממחלף רוקח. שאלתי אותה עם היא היתה בסמארטפון שלה והיא השיבה לי שוייז בילבל אותה. שומו שמיים אלוהי הוויז ואחותם – מדוע אתם מבלבלים עלמות חן צעירות על איילון ובכך גורמים להן לאבד שליטה? ולהיכנס בי מאחור? למה? בקיצור עוד ילדה מבית טוב שהיתה עסוקה בסמארטפון ולא בכביש. אמרתי לה שכדאי שנעמוד בשולי הכביש ולא ממש בתוך איילון.
חנינו בצד, ובכי תמרורים של עלמה צעירה. ואני פתאום מוצא את עצמי מרגיע אותה ואומר לה שהכל בסדר ושטוב שזה נגמר כמו שזה נגמר ולא יותר גרוע. ממש! היא קצת נרגעה, החלפנו פרטים, היא לא ממש הבינה מה זה או מה ההבדל בין ביטוח חובה למקיף ונתנה לי את הטלפון של אבא שלה, אבא שמעון. לא היתה לי שום כוונה לצלצל לאבא שמעון.

בתור אחד שנוהג הרבה, ורואה כל יום איך אנחנו נוהגים, קצת הצטערתי שלא התקנתי וו גרירה מאחורה, זה כנראה פחות ממגנט נהגים שבמקום לנהוג עסוקים בסמארטפונים שלהם, קוראים עיתון, יש לא מעט נשים שמתאפרות, יש את אלה שרואים סרטים וכאלה שכותבים תזה שלמה. את כל הנזכרים לעיל, אנשים עושים לא רק תוך כדי נהיגה אלא גם בפקקים, כי פקק זה סתם – צורה לנו.

מחשב מסלול מחדש: עציץ שבור, אסלה נוזלת, אוטו מעוך מאחורה ואולי איזו פריצת דיסק לקינוח – לא רע לקצת פחות משבוע.

מריץ טפסים לביטוח, נכנס למוסך, מגיע שמאי, שמאי רכב מדופלם. האוטו במוסך, מתקנים, פחחות, צבע, רכב חלופי, תחכה לחלופי – בדיוק הלכו לשטוף אותו, תיסע, תחזיר, תחנה. אוסף את האוטו שלי אתמול. לא מוצאים את הכרטיס רכב. מוצאים לבסוף את הכרטיס. לא מוצאים את הפחח, בסוף הוא בא. צ’ק לשמאי, מריץ פקסים, ותמונות, ובירוקרטיה וכייף! בעיקר כייף. המוסך שכחו משהו – צריכים לחזור להשלמת טיפול. הצ’ק לשמאי לא נכון, צריך עוד אחד. אולי בכל זאת להתקשר לאבא שמעון?
אבא שמעון – תעשה לי טובה? תלמד את הבת שלך על דקה אחת על מה ההבדל בין מקיף לחובה, ועל הדרך אולי תסביר לה שעדיף לה להתסכל על הכביש, רצוי קדימה לרוב, במקום להסתכל על הסמארטפון, מקסימום זה יציל את החיים שלה. כי מה זה כבר בימינו חיים של בן אדם לעומת סמארטפון אחד?

האסלה הוחלפה, האוטו פחות או יותר תוקן אבל העציץ? בן זונה הגנן.

מוקדש, והפעם עם שיר – לאבא שמעון!

עמיתלונן