ארכיון תגיות: כלבים

45

קיימים כמה וכמה סוגים של מסורבים. מסורבי עלייה, מסורבי חיתון, מסורבי גט, מסורבי מין לא עלינו, וכל מיני מוכי גורל והיריעה קצרה מלהכיל. בשנים האחרונות, או יותר נכון כמעט מהרגע שנישאתי, בשנית! הצטרפתי בעל כורחי, תוך כדי מסכת התעללות רגשית ונפשית כאחד להיות חלק לא גאה בכלל ממשפחת מסורבי הכלבים. מירב לא מרשה לי כלב. וכלב זה אולי אחד הדברים המהותיים שאני מפנטז עליהם, טוב אני מפנטז גם על מסור חשמלי שיהיה קצת יותר קל עם הגדר החיה, אבל כל אחד והסטיות שלו. עשינו נסיון והבאנו כלב לפני שנה וקצת, שבוע אחר כך שלחה אותי להחזיר את הכלב תוך כדי דמעות תנין של הילדים ושלי. לא נשכח, לא נסלח ולא נרפה!

זו הפכה למסורת להתבכיין על זה שאין לי כלב בימי ההולדת שלי. אומרים שככל שאתה מזדקן אתה הופך קיצוני ומתבצר עוד יותר בעמדות שלך. מצעטר נולדתי ככה, ואם זה מחמיר עם השנים, אז כנראה שזה יילך ויהיה יותר ויותר מסקרן עם השנים. ארבעים וחמש טפו מלח מים, זה כבר לא צחוק. יש ערב רב של משחות, תרופות וויטמינים שאני צורך בצורה לא סדירה ואימפולסיבית לחלוטין. זה גיל שכבר צריך לחשוב ברצינות על קולונוסקופיה פולשנית, והשיער כבר ברובו מלבין שלא לדבר על נושר, ובפרט מהרגליים ערב זרימת גם קלוקלת. ככה לפחות הסבירה לי אתמול האנדוקרינולוגית אתמול. או בעברית פשוטה רופאה שממש מבינה.

ואם באנדוקרינולוגיה ושיער עסקינן, אתמול היה לנו תור עם היורש הצעיר, שבאופן לא מפתיע בכלל מסתובב עם פלומת שיער, זה קצת הלחיץ את מירב, אבל מה לעשות שהגנטיקה עושה את שלה, וחלק לא מבוטל מצאצי אשכנז ובפרט יוצאי עיראק ידועים בפלומתם ובחוכמתם כאחד. למירב יש את שתיהן, לרבות התקפי זעם שלא תמיד בשליטתה אבל אני לוקח כאן אחריות מלאה. איכשהו ברשימה, לפני מלא שנים כשהתחתנו שכחתי באמת את סעיף הפלומה בגב, ורצף רצסיבי גנטי. כבר אז הפגנתי סניליות למשעי.

האנדוקרינולוגית, ברגע של ווידוי נפש מרגש, גילתה למירב שגם היא עצמה חצי עיראקית, התרווחתי בניחותא על הכיסא וחייכתי חיוך נצחון. כי אין דבר יותר מנחם מאנדוקרינולוגית חצי עיראקית שמודה שזו בסך הכל פלומה והנה, הכל בסדר טפו מלח מים ורק קצת שיער. כנראה שלעד אזכיר זאת למירב תוך כדי שאני מסרק לה ולילדים את הגב עת שאנחנו הולכים לישון לא אחרי תשע וחצי בערב, כן יש משטר בבית. והכל בצחוק כמובן. כנראה שבעקבות שורות אלו אאלץ למצוא היום מקום ללון בו. תגלו אמפטיה בבקשה, מדובר בחסכים מן המעלה הראשונה.

בפרץ של אומץ ועוצמה החלטתי לעשות מעשה ולפני כמה חודשים אימצתי חתול, כבר לא מעט נכתב על החתול הזה, או מרפי אם תרצו. על מרפי חל איסור לישון בבית, בקרוב אצלי גם כך זה נראה, ואני מנסה להפוך אותו לחתול שמירה. עוד עדיין קצת גור, ומדי פעם הולך מכות עם חתולי רחוב וחוזר פצוע ואמולל, ובכלל מאז שהוא סורס הוא הפך להיות יותר שובב. לא שובב, שובב זה לקוקסינלים. אבל מאז שהוא סורס הוא הפך לבן של זונה רשע ומרושע ששורט מדי פעם את הפלומה של מי מהילדים, ואז סקנדל ומירב שואגת עליי שהיא שונאת אותו ואותי ושהיא תדרוס אותו תשע פעמים. עד היום אני לא מבין כמה הנאה חתול מסורס וטיפש יכול להפיק מללקק לעצמו את הביצים, אבל ניתן לומר שכולם פה עפים עליו. למעט מירב. מירב לא אוהבת חיות, טבע ואותי ובדיוק בסדר הזה.

אתמול מצאתי את עצמי מתנצל רוב היום, וגם היה לי בוחן לקראת סופו. “תתנצל, ותגיד לי בדיוק על מה ומתי אמרת את מה שאמרת – ועל איזה חלק אתה חייב להתנצל. קוראים לזה במונחים מקצועיים שאני המצאתי התנצלות דיפרנציאלית, משהו בסגנון מי אמר למי במתכונת תנ”כית, שגרת נישואים. מירב לא סובלת אותי, לא סובלת דברים שאני אוהב וכל מה שקשור אליי בצורה ישירה או עקיפה כאחד. גם אני אוהב אותך מותק. ומזל שיש את קבוצת אבא פגום בפייסבוק כי אפשר לפרוק בסבבה.

אז כן, הכי קרוב שהגעתי לכלב זה חתול. ואני חושב שבתוך תוכה מירב יודעת שיהיה פה כלב, איתי או איתי עם מלונה ובית עץ בחוץ. זה לבטח יהיה כלב גדול ושעיר ככה הוא ממש ירגיש חלק מהמשפחה. אז כחלק מהאיחולים עם עצמי ולעצמי אני מאחל לי כלב ועורך דין זול. מעבר לזה בריאות, הרבה שיער, ולעוד הרבה תלונות טובות.

מוקדש למירב, לילדים, למרפי ולי.

 

עמיתלונן

מרפי

יש אולי שני דברים שמירב שונאת יותר מהכל. חיות ואותי. לגבי החיות, מתישהו היא אולי תתרגל על אף המשפט האלמותי בכל מיני פרופילים של אתרי הכריויות כדוגמת חיות זה לא אני, אבל אני באמת לא זוכר מה היה רשום בכרטיס שלה, מרוב שהיא לא פסקה מלשלוח לי מסרונים ולבבות רוצה לומר עפה עליי באתר הכרויות שהיכרנו דרכו, מסכנה. מאז הכל קרה כל כך מהר – לך תזכור. מוטיב הכלב עדיין ברור כאן, אבל הצורך בעבודת הכנה אינטנסיבית בעינו עומד, שריר ברור וקיים.

שיטוט מיותר לחלוטין בקבוצת הפייס של היישוב, בו בעת בטלה מוחלטת, מוקף בפסולת של מזון, צד את עיני פוסט של שלושה חתלתולים שנראים לא רע בכלל ומחפשים לאמץ בית. זרקתי משהו למירב, על חתול ועל זה שזה הוא יכול לצוד את כל הנחשים בחצר, מירב באופן מפתיע לא מתנגדת לחתולים בגלל שהם ציידים אבל היא הוסיפה שזה לא נכנס הביתה ובכלל מלמלה כמה תהיות על הגבריות שלי, והנאום הרגיל. בינתיים החתולים הלכו לטייל, אני פותח ערוץ סודי מול הצדיקה שפרסמה את זה – אנחנו בקשר.

מפה לשם אני ניצב עם חתלתול קטן בבית כמה שעות מאוחר יותר. הילדים צורחים משמחה והתרגשות ומירב צורחת מעצבים, חרדות, שברון לב והו שומו שמיים למה למה התחתנתי עם הדביל הזה – והוא עוד מביא את זה הביתה בארוחת שישי?! ואני תמיד טענתי שהכל זה עניין של טיימינג בחיים, ובאמת אלפית שנייה אחר כך מיצי ואני עפים בבעיטה החוצה לחצר. מירב יוצאת אחרינו עם קודקס חוקים מפורט של מה מותר ומה אסור, ולך תוציא את האוהל מהמחסן ותעשה לך מחנה עם מיצי. שעה של צרחות והדחקה – של מירב. מנסים לארגן למיצי משהו לאכול, מנסים להבין אם זה זכר או נקבה ובכלל אם יש לו פוטנציאל להיות חתול שמירה ורק שלא יביא גופות של עכברים הביתה ויחביא אותם בנעליים של מירב.

הילדים מאושרים. ההשפעה של מיצי ניכרת בהם ללא דופי. הם צופים הרבה פחות בטלויזיה, כמעט ולא רבים ביניהם, משתפים פעולה, אוכלים הכל מהצלחת, הרבה יותר רגועים ופורקים על מיצי המון אנרגיה. בתור חתול שמירה מן המעלה הראשונה, שרגיל לישון איזה שמונה עשרה שעות ביום, הם ממש בסדר איתו, לא תמיד יש לו כוח אליהם ודווקא כאן אנחנו ממש יכולים להבין אותו.
שבוע אחרי כמעט, מירב מדי פעם זורקת משפטים לא ברורים בעליל – טוב הוא יכול להיכנס, אבל הוא לא ישן בבית, וגם אתה לא! ושהוא דווקא חמוד, אתה לא! לאחר ביקור ראשון אצל הוטרינר, ולאחר שהוא קצת התרגל גם אלינו, מירב אפילו לקחה חלק פעיל בבחירת השם שלו ונכנסה לגוגל לבדוק שמות של חתולים – ועל זה נאמר אללה יוסטור!

לאחר כמה ימים מיצי הפך באופן רשמי למרפי. אבא איפה מרפי? אבא בוא נקרא למרפי, אבל אנחנו מתגעגעים למרפי, אבא מרפי יחכה לנו כשנחזור מהגן? אבא מרפי אכל\שתה? אבא מרפי מצחיק את אימא? אבא אני רוצה להאכיל את מרפי? אבא אימא עדיין כועסת עליך, אבא נראה לי שאתה בבעייה עם אמא, אבא למה אמא צועקת אמא’לה כל פעם שהיא מחזיקה את מרפי? אבא שמרפי יבוא לשחק איתי בכדור, נו תגיד לו! ומרפי ומרפי ומרפי. מרפי אכן שובב וחמוד, אבל לצורך העניין אנחנו נשאיר אותו כאן כמיצי.

אנחנו מגדלים את מיצי בחצר הבית, בבית הצמוד לשלנו יש כלבה שמתה לטרוף אותו, ובצד השני חתולה בוגרת, ויש גם את החתול הזין מהשכונה שמגיע מדי פעם בלילות ואוכל לו מהאוכל. מיצי ייאלץ לגדול אל תוך הפלטפורמה הזו, לדאוג לעצמו ולחפש לעצמו תעסוקה. ברגע שמיצי קצת יגדל הוא יוכל לצאת בעצמו אל רחבי היישוב לסיבובי דאויין ולעשות כרצונו. סליחה מראש למיצי שיעבור סירוס, אבל מצד שני הוא לא נשוי וזה כבר פלוס ענק! כולנו תקווה שהוא לא יגמור בתור איזה שטיח דרוס על הכביש או קורבן לאי אילו נסיבות שהגורל או מירב יזמנו לו.

יש חתול בבית, ישן רוב הזמן. הילדים מאושרים על זה שסופסוף יש להם חיית מחמד, ושבינתיים שום דבר כאן עוד לא באמת התפרק. אני סמוך ובטוח שמיצי יהווה מנוף בדרך אל הכלב שייפול כאן על מירב, תרצה או לא, וזה הולך ומתקרב. ומכאן שהאתגר יהיה להרגיל את מיצי לכלב והפוך. עכשיו כשהילדים תפסו קצת גובה, הם שואלים אותי מתי גם נביא כלב, ואני משיב להם שממש בקרוב. הכוונה היא להביא גור קטן שייגדל וייגדל, יחיה בהרמוניה עם מיצי ומדי פעם גם אני אגיע לכאן, כדי להתחנף למירב, שעד כאן באמת מפתיעה עם ההתרגלות שלה לנוכחות של חיה בבית, ואני ממש לא מתכוון למיצי.

 

עמיתלונן