ארכיון תגיות: השכונה הירוקה כפר סבא

בית עם גינה

בקבוצת הפייסבוק של צור-יצחק, יש כאלה המכנים אותו כצור-מירמור, מירב ביום המעבר עת שחיכתה בפצירייה, היחידה ביישוב, נצמדה יותר לכינוי נווה-עולב. היה לה קשה, מסכנה. נווה-עולב זו ההגדרה של צפונית אורבנית, שהיתה עד לפני עשרה ימים בצנטרום ומוקפת בקניונים מכל צד, סניפים של זארה, קסטרו נשים, רשתות נעליים, בוטיקים, מסעדות ממוזגות, תחבורה ציבורית, רעש של משאיות זבל, ופיצריות כמובן שאפשר ללכת אליהן ברגל או במילים אחרות שכונה תוססת וצפונית במיוחד, כחלק מהרחבתה של עיר מטרופולין ענקי הידועה, איך לא ככפר-סבא, דה! מירב כבר לא עירונית, מתגוררת היום בבית קרקע עם רעפים וגינה, ומפחדת אש מנחש שיבוא ויעשה לה פססס. סליחה מירב שעשיתי לך את זה, איי טייק פול רספונסביליטי.

זה לא באמת מרגיש בבית עד שלא חוזרים פעם ראשונה מקניות בסופר, יודעים איך לסדר את כל הקניות מהסופר, מסדרים את המחסן לפחות שלוש פעמים, מעיפים את כל הקרטונים, מזמינים את הבייבי סיטר הראשון\ראשונה ומכינים קפה שחור עם גינה וסיגריה. היום הרגשתי ככה בפעם הראשונה, לא מפאת כל הדברים שמניתי לעיל, אלא בגלל שהבית מבולגן להפליא. אין יותר בית מזה. המעבר היה מתיש. עשינו הכל בחלקים – כל יום שלושים קרטונים ועוד חולייה שחוקה בגב. אחרי שלושה ימים זה נגמר, כיום אני מועמד מוביל לפריצת דיסק, מלווה מדי בוקר בארקוקסיה. המועד לקריסה סופית של החוליות טרם נקבע. אולי אחרי שאשפצר עוד קצת את המרזב שנפל רק פעמיים עד היום.

שקט פה. מאוד שקט פה. זו הפעם הראשונה שלי בחיים ביישוב, ובבוקר אין שום רעש של עיר שמעיר אותי, גם הילדים לא ממש מתעוררים כמו פעם ממזמן שחיינו בעיר. יש גינה, ויש גם פרפרים בגינה שאריאל אוהב לרדוף אחריהם, יש כל מיני ציוצים של ציפורים ואפילו ציפורים של ממש, אל תשאלו אותי איזה ציפורים אבל לכולן אני קורא סיתוונית כחולת חזה ארץ ישראלית, אם במקרה אחד הילדים ישאל. די ירוק פה, יש גם תאנים שנופלות מהעץ של השכנים בבית למעלה אל עבר הגינה שלנו, איש ושכנו תחת תאנתו? אני יכול לחיות עם זה. מדאיג אותי מאוד שאני אתרגל לשקט הזה, לגינה ובכלל לחיי קהילה רחמנא ליצלן. היום נשברנו קצת, לקחנו את הילדים לקניון לנשום קצת עיר, ובפעם הראשונה הפעלנו את האזעקה בבית. מטורף.

יש עוד כמה פינות לסגור פה בבית, היום למשל תליתי מזוזות וברכתי על הדבק שיחזיק, גם בסדר לא? אחת פוצצתי בטעות, הבורג אשם לקלף שלום. למדתי שיש קלפים נוסח אשכנז ונוסח ספרד בחנות שאת זו האחרונה רכשנו היום, כן זו זו שפוצצתי. ההחלטה היתה קשה מנשוא, היות ואני אשכנזי, מירב לא – היא מזרחית! אז איזה קלף יש לשים במזוזה? בסדר מזרחיים ואשכנזים, אבל מה לעזעזל תולים כשהבית מעורב? מה עושים במקרה כזה, והאם עלי לבדוק את שאר הקלפים במזוזות הקיימות בכדי לשמור על צביון כזה או אחר? אולי יש רב ביישוב, אתייעץ. בעצם מירב קובעת – הכי קל והיא תמיד צודקת.

אין יותר וועד בית, אין יותר שכנים לקומה, ואין יותר מעלית זונה שצריך לחכות לה כל בוקר איזה שנה כי בכל זאת גרנו בדופלקס מפואר בקומה האחרונה, והיום כל זה איננו. גם משהו. אפילו השכלתי מראש לא להצטרף פה לכל מיני קבוצות פייסבוק של צור-מירמור כי הפכתי אלרגי לקיטורים, לקח שנלמד עוד מהשכונה הקודמת. תודות למכון אדלר, לא לי.

פה ביישוב, הפרדנו את גילי ואריאל. כל אחד בחדר משלו. אני ומירב עדיין ישנים באותו החדר, אף אחד לא מושלם. פחדנו שיהיה להם קשה, אני מפחד על מירב. בינתיים הם עושים המון כייף בגינה עם שקט, בריכה ודשא. צורחים כמו חיות, בכל זאת באנו מעיר. ובכלל מה עושים ביישוב “קהילתי”? אני מניח שאת אותו דבר שעושים בעיר רק עם שתי מכוניות, המון שקט והפסקות חשמל. רק לפעמים אין פה חשמל, מי צריך חשמל כשאתה כפרי. בכללי סתם מיותר? חווינו את הפסקת החשמל הראשונה שלנו מקודם, עוד בתחילת השבוע. עד אמצע הלילה, אומרים שמתרגלים גם לזה. אמנם האזעקה התחילה ליילל ורק עפתי שתיים וחצי מדרגות בדרך לכבות אותה באמצע הלילה, גם זה סודר, ואני עדיין בחתיכה אחת.

אם לסכם? הנחיתה בצור היתה רכה יחסית. זה לא אומר שבכל רגע נתון מירב יכולה להיתקל בנחש והכל נגמר בו באותו רגע אבל אותי קצת מטריד הריחוק מבית החולים, בכל זאת יש פה דברים שאפשר לעשות רק באינטרנט כמו להזמין מרשם מרופא, או להזמין קפסולות של קפה, זה יענו רחוק.
הדבר הבאמת חשוב שבגינו עברנו לבית עם גינה זה כלב. מישהו יצטרך בסופו של דבר לחרב כאן את הכל ולישון כפיות עם מירב. שמעתי שאני מקבל את המלונה.

 

עמית

מזון מהיר? ממש לא!

יש הרבה דברים שאפשר להגיד על רשתות מזון מהיר כדוגמת מקדונלד’ס, אבל לא זו הפלטפורמה, אני יותר בעניין של איכות השירות. יש סניפים שהשירות שם מצויין, ויש אחד שנתקלתי בו אתמול – ולא, זו לא הפעם הראשונה, אז החלטתי ברגע של חולשה, ואו, עצבים, ואו סתם אימפולסיביות לשלוח להם מכתב תלונה באתר. כמשנה זהירות שאלתי גם בפייס של השכונה שלנו אם יש עוד החושבים כמוני, והתשובות לא אחרו להגיע.

אל תספרו לי לי שזה מקום של ילדים, ואל תספרו להם שלא משלמים להם מספיק. זו רשת מאוד מכובדת, ואם קיימים מספר סניפים כן טובים אותם גם מניתי בתלונתי, אז למה לא כולם? טוב לא כולם, אז למה לא הרוב? ובטח למה לא סניפים חדשים?

התלונה כפי שנכתבה אתמול, באתר מקדונלד’ס מובאת בפניכם, אמנם נגעתי, לטובת האתר, אבל רק קצת. נכתב ברגע של כעס, ספרתי רק עד חמש.

הנדון: איכות השירות בסניף קניון כפר סבא הירוקה.

לכל הבריות שלום,

את מה שקורה אצלכם בסניף קניון כפר סבא הירוקה ניתן רק להגדיר כחרפה ואו, בושה, ואו זלזול משווע בקהל לקוחות השכונה, או כל קהל אומלל מסוג אחר שנזדמן למקום.

בשעה 12:42 הגענו משפחה לסניף, לא סניף מאוד עמוס אבל כן היתה תנועה של לקוחות – מפאת שלושת העובדים שהיו בסניף, ניכר שרק בגלל סיבה זו כל מי שהזמין נאלץ להמתין זמן רב הרבה יותר מן המצופה מסניף מקדונלדס, והאמינו לי שאנו אוכלים לא מעט ברשת – כגון הסניף במרכז ג’י בכפר סבא, סניף סוקולוב רמת השרון, סניף קניון שבעת הכוכבים שתמיד עמוס יותר – אבל מעולם לא נאלצתי לחכות בו זמן רב כל כך.

הסיבה שנשבר לי ואני גם מטריח את עצמי ביום שבת לכתוב תלונה זו היא שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל באיכות שירות כל כך קלוקלת. מאז שהסניף נפתח, ולעניות דעתי עברו מספר חודשים, לא היתה פעם אחת שהזמנתי מאז הוקם הסניף ולא קרתה איזשהי “תקלה” מצערת – ממש כמו היום שהיו חוסרים בארוחת הילדים, חוסר בסכו”ם בסלט ושמן זית. קשה לי להאשים את הצוות שהיה נראה כעומל מאוד קשה בכדי להספיק – אבל ככה זה שמקודנלדס כנראה חוסכת אולי בעובדים – וגם ככה הלקוחות חוזרים אז למה שיהיה למקדונלדס אכפת?

בושה שמשפחה שלמה נאלצת לעבור תלאות קשים כל כך בשביל צ’יפס ואיזה המבורגר, לא הגענו עם אוטובוס מלא תיירים יפנים, ניתן בבירור היה לשמוע תלונות של לקוחות אחרים בנוסף – אבל בגוף התלונה שלי אתייחס כמובן רק לחוויה שלנו – הטראומטית.

אולי הגיע הזמן לרענן את השורות שם, ולהביא מנהל שבאמת יודע להניע ולנהל צוות, כי ע”פ מיטב זכרוני, יש שם איזו אחמ”שית ואו, מנהלת שחוץ מלשמוע אותה נובחת על העובדים שלה – איכות של שירות אין שם כלל.

החוויה שקרתה היום, או נצח הנצחים עד שמישהו נאות לקחת ממני הזמנה – 7 דקות על השעון ועד 14 עד שבכלל קיבלנו את האוכל לרבות חוסר משווע בעובדים גרמה לי סופית להחליט על החרמתי את הסניף!

בקיצור אני לסניף הזה לא חוזר, יש לא מעט סניפים אחרים אותם מניתי, והם עולה בכמה דרגות של איכות מהסניף הזה.

לא רוצה פיצוי ובטח לא רוצה שמנהל\ת הסניף יחזור אליי טלפונית מחר וייתנצל – אני לא מנהל את הרשת חלילה, אבל המלצה שלי היא להחליף שם את הנפשות הפועלות – ויפה שעה אחת קודם.

חבל מאוד שככה זה במקדונלדס, בסניף חדש, בשכונה לא מאוד מפוצצת באנשים בצהריי יום שבת. ועם עבור זה שילמתי 167 ש”ח להזמנה מספר 108, הפעם? הפעם אני מרגיש ממש, אבל ממש פראייר.

חבל.

 

לא נותר אלא לחכות, או לקוות רמחנא ליצלן שמישהו ממקדונלדס יטריח עצמו, ויגיב. אני על זה.
רק שלא יפצו אותי באיזה מק רויאל עסיסי על גחלים כי זה לא באמת.

עמיתלונן