תמציות אבק

מטעמים שלא ממש ברורים לי עד היום, אין לנו עוזרת בית. רוצה לומר שהיו לנו כמה בעבר. היתה לנו את העוזרת המלכה האם, מאוד אהבנו אותה, היא היתה מגיעה בקנאות פעם בשבועיים, ואפילו פעם אחת הגדילה ראש וניקתה את המקרר, מאז אף אחד לא ניקה את המקרר, עד שרכשנו מקרר חדש. אז כמו לכל דבר טוב יש סוף טראגי, וזו הודיעה לנו בצער שהיא עוזבת אותנו. אני קצת יכול להבין כי בזמנו זו היתה דירה ענקית של 80 מ"ר וזה באמת שטח עצום. אחריה מצאנו זוג נשוי, נוכלי ניקיון, שהכריזו על היותם מנקי דירות לפרנסתם. הפעם הראשונה שהם באו יחדיו כמו זוג יונים השאירה הרגשה מבריקה, אחר כך הם התחילו להגיע בנפרד ואחר כך הם הפסיקו להיות כאלה מבריקים. אז ביי.

אז אני מנקה. יש לי את כל הציוד הדרוש. יש לי ספה, יש לי מגב ולאחרונה אף רכשתי חפיסת כפפות חד פעמיות כך שאם אני נתקע בלי בלונים לילדים אני מנפח להם כפפות. כן הן הכפפות האלה שתמיד נקרעות ומשאירות מלא אבקה לבנה על כפות הידיים, נשבע לכם זו האבקה הלבנה היחידה שנוגעת בי. לרוב מי שבאמת מנקה כאן את הרצפה זה השואב הרובוטי, אני מתעתד להקדיש לו פוסט משלו, טרם שליחתו בבעיטה אל השאול. מעת לפעם ביובל אנחנו גם מנקים ביחד. הוא חולש על קומה עם מערכת ניווט מתוחכמת, ואני חולש על קומה עם מערכת עצבים לא מפותחת דיו למשימה, בסוף הוא ייתקע שוב, אני אלך אליו, בעיטת מוטיבציה קטנה בשבילו, סיגריה בשבילי וחוזר חלילה.

פעם באיזה חודש, לרוב חודשיים יוצא לי להעביר סמרטוט לח, אם אני ממש במוזה אני גם מנקה את השירותים, ושאר "הכלים הסניטריים", לרוב אני מסיים עם גרון צורב וטעם חריף של אקונומיקה בפה. אולי מזכיר שלוב של לטבול במבה בעמבה, וזה טעם שיישאר איתי עד הבוקר הבא, לרבות אלרגיה כזו או אחרת ותגובות פיזיולוגיות שלי למסיר אבנית המלווה בצריבה קלה בעיניים. מירב טוענת שאני לא מנקה מספיק, לראייה אני טוען שהיא מנסה להרוג אותי, כי כמה אדים של אקונומיקה אני יכול עוד לשאוף? אולי כדאי לעבור לניקיון אורגני ולהעזר בחרקים שעירים שיימגרו את האבק, עוד אין אפליקציה אז מה עוד אפשר לבקש?

לראייה, לרוב הבית מסודר, וזה מרפד את ההרגשה החד-פעמית הזו של ניקיון. ובאמת לפני ארועים חשובים כגון חגים, ימי הולדת לילדים, ארוחות שישי אם אנחנו מארחים, הופעות חיות בסלון של מי מהילדים או ביקור של אישיות חשובה מאוד בבית – נגיד המשלוח מהסופר? אני טובל את הסמרטוט בדלי, ופותח עוד מטלית מיקרו פייבר, הפייבר הזה זה משהו! מיותר לציין שהאהבה הגדולה שלי בניקיון היא המרפסת, שפשוט לא משנה כמה מים יישפכו שם, היא לעולם תישאר מטונפת, לרבות איך עוד לא המציאו את המכשיר שבאמת מנקה את הזכוכיות ואו, המעקה עם הזכוכיות כי זה אף פעם לא מתנקה כראוי. פעם בשנה, לפני פסח יש סיעור מוחות, סליחה סיעור במוח שלי איך אני הולך לנקות את זה, זה פשוט עם שני צדדים, אני רגיל רק לצד אחד, הפנימי.

מרגיע אותי לנקות. ואני לא מתכוון לניקיונות כירורגים אחרי שמי מהילדים טבל קציצה ברצפה, או צבע את הפרקט באדום פרמננט קבוע לנצח נצחים, אני מדבר על נקיונות שבשגרה – משהו כמו אחת לחודש\חודשיים כאשר מירב אמונה על האבק, וזה נגיד קורה אחת לחצי שנה. בסך הכל? אם באמת לא בודקים את מתחת לספות, או מאחורי הדלתות או המקרר, זה לא נראה כזה רע. לרוב גם התריסים בבית פתוחים מה שמשאיר את החלונות חשופים ללכלוך קשה ופגעי מזג האוויר. מבט חטוף על חלון דרומי, יכול ללמד רבות על המערכת החורפית האחרונה שפקדה אותנו.

ובכל הבתים והדירות עם התריסים המוגפים כל יום, כל היום כדי שלא ייחדור אבק אל האטמוספירה הביתית, אני באמת מקנא. אצלינו ברגע שהתריסים נפתחו, הם לרוב נשארים כך במשך מרבית שנות חייהם, למעט התריסים בחדרי השינה. אז כשזה מגיע לניקיון? עדיין קשה לי לסמוך על גורם חיצוני שיבוא לנקות לי את הבית, ונשאר לי בעצם רק אותי, אמון על המלאכה. פעם אפילו מישהו החמיא לי, הוא מצא לנכון לציין שהבית ממש נקי, ואז מירב נתנה לי את המבט של "יופי שרלטן, גם הפעם הצליח לך". הסמקתי וחזרתי למקום שלי.

עם המעבר הקרב ובא בלי נדר, ובעזרת השם והמוביל, עניין עוזרת הבית יישקל מחדש. אולי. יכול להיות שאני אשחרר קצת, ואעביר את המלאכה זה יקרה רק שארגיש שאני באמת יכול לסמוך על מישהו אחר ואעבור לטיפולי תמיכה בגינה שלנו. בדיוק היום קצת קראתי ולמדתי על מכסחות דשא וחרמשים. זה קצת מושך אותי, אבל אין לי ספק שבעוד כמה שעות ההרגשה הזו של הסקרנות, תניח לי ואחזור לעצמי במהרה.

אולי איזה חודש שיש לי במשרד שואב אבק חדש שרכשתי לבית החדש, ובכלל אני מתכוון להציג אותו לשואב הרובוטי, מקווה שייסתדרו ביניהם. כי בינתיים? בינתיים אני לא מסתדר עם אף אחד מהם.

 

עמית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *