ארכיון חודשי: מאי 2018

אבות המזון

ההיסטוריה

אבות המזון למי שלא מכיר מורכבים מרכיבי המזון הבאים: פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים. אם להיות כן עם עצמי הרשיתי לי להוסיף עוד שניים מבלי משים לב: גלוטן וסוכר. אין על גלוטן וסוכר בעולם, הבעייה היא שהעולם מתמלא ביותר מדי מאלה. מפתיע שבדיוק עכשיו מירב החליטה שהיא מגדלת תחביב חדש – אפייה. ואני החלטתי שאני בדיוק רוצה להיגמל מכמה קילוגרמים עודפים. סמביוזה במיטבה, וככה בדיוק אנחנו מגדלים את הליין החדש של הריבים שלנו. “למה אתה לא אוכל את העוגיות שאפיתי?!” סליחה אני מנסה בלי. ותמיד אפשר לנשנש קייל מגעיל ברגע של חולשה בלתי נשלטת.

הגוף שלנו ברובו בנוי מפחמן ומים. הגוף שלי ברובו בנוי משומן סוכר וגלוטן. אני רוצה להיפרד. אני הולך על הקצה עכשיו ואני מקווה שזה יחזיק מעמד יותר מיומיים שלמים. בחמשת הפעמים האחרונות שעליתי על המשקל הסוללות נגמרו, כמה אנרגיה הוא היה צריך בשביל להחזיק אותי? מסתבר שהרבה יותר מדי, ודי! אין למשקל יותר סוללות, וזה הולך ונעשה קשה יותר כל בוקר לשרוך את השרוכים. כשהכרתי את מירב הייתי חטוב ועסיסי, נשאר רק העסיסי, עם כמה זוגות של מכנסיים שאני שומר לתקופת הרזון הבאה עליי לטובה בן פורת יוסף כן יהי רצון.

ההתנזרות

דיאטה זה לא זבנג וגמרנו. דיאטה זה אורך חיים בריא, כלומר לאכול נכון, ולדעת לשמור על זה. כלומר לדעת לשמור על זה לאורך ציר הזמן. לפני עשר שנים ביליתי מלא זמן בחדר כושר, מכלה את עצמי לדעת באירובי, הפעם אנסה יותר לשמור על תזונה בריאה. נראה.

והנה אני פוצח לי בתקופה נטולת גלוטן ונטולת סוכר. שני אבות המזון היותר חביבים עליי. אולי גם התנזרות ממטוגן? אשתדל. ואכן אותה הדיאטה הגדולה לפני עשר שנים הביאה אותי במצב מצויין אל שוק הפנויים פנויות. הצלחתי אז להשיל שבעה עשר קילוגרמים ממשקלי, אך זה לא היה בדיוק אותו דבר כמו היום. היום אני קצת יותר מבוגר, איטי, פסימי, מריר, רגזן ושמנמן.

השתכנעתי לראשונה שסוכר וגלוטן הם ממש לא בריאים כשקראתי ספר על תזונת האדם הקדמון. אז עשיתי קצת תזונה פליאוליתית, אבל אם היה משהו שלקחתי מהספר הזה הוא שכדאי לוותר על סוכר ועל גלוטן. אני אשתדל. אולי מדי פעם כן אתאבד על איזו פרוסת לחם, או קוביית שוקולד וזהו!

ההיסטריה

אם זה יביא לי עצבים?! ברור, זה כל הכייף. אם אחזור לעשן?! אין לי בעייה לשנורר סיגרייה פעם בשבוע. אם זה יביא לי כלב? “לא, ותפסיק לדבר על זה כי אני קמה והולכת!” כלב זה מרזה, אולי זה טיעון שיוכל להשפיע בעתיד? נרזה ונראה. לשם שינוי אני אופטימי ומקסימום זה יצליח.

מאה ושמונה נקודה שמונה קילוגרמים. זה מה שהראה המשקל אתמול על האדים של הסוללות שלו, לפני שנשאבתי למיטה בלילה. כמי שגובהו מאה שמונים ושמונה סנטימטרים, אני אמור לשקול בין שמונים ושמונה לתשעים קילוגרמים. כל חמישה קילוגרמים שיירדו תהיה מסיבה, ואם אצליח לשחזר את ההצלחה של לפני עשר שנים אז פאקינג וואו! מירב הבטיחה לי כלב דמי מאיקאה.

כושר זה לא בריא – מתי תפנימו את זה?!

וכושר? אני עדיין טוען שספורט זה לא בריא. עד שנגזר עליי להרים את הילדים בכל מיני תנוחות מוזרות לתוך ומתוך האוטו. ויש אותם על הידיים גם בלילה, כשהם ישנים, כשהם שמחים, או סתם כשהם מפונקים – זה גם נחשב לא? כבר די קשה לי להתכופף. ולא אני לא נפוח בפנים כי התעוררתי רק עכשיו, אני שמן בפנים או קיי?! ררר.

#עמיתכווץ! זה המוטו עכשיו, תזונה נכונה, בריאות, לשתות הרבה מים, להיגמל מאבות המזון החביבים עליי ולקוות לטוב. כן, יותר תזונה כי תזונה זה לדעתי שמונים אחוז, וספורט זה כל השאר. כוח רצון לעומת זאת צריך להיות על איזור המאה חמישים אחוז של נחישות. מהפך!

כל שביקשה נפשי כרגע היא להיפרד מהעוגות, הבצקים, הפיצות, החטיפים והמזללות האגדיות אל מול הטלוויזיה בשעת ערב מאוחרת. ויש גם את הג’חנונים של שבת בבוקר, השאריות של הג’חנונים בשבת בצהריים. אולי גם שכחתי לציין את הניקוי צלחות של השאריות של החטיפים של הילדים? והפירות היבשים “הטבעיים” שצריך לאכול מהם רק נגיד חמש ביום? אז למה לא חמישים!

 

המסקנה:

אני הולך להתכלב על עצמי, וזה הולך להיות מסע ייסורים רצוף בירידות ועליות מהמשקל. מה שמזכיר לי שאני חייב להתארגן על סוללות חדשות בשבילו. וזו זו הפרידה שלי משני אבות המזון החביבים עליי ביותר. סוכר וגולטן. אמא!

 

#עמיתכווץ

 

הדואר לא בא היום

דואר

בתמונה: תושבים ממתינים בלי סוף בסניף “הדואר” של צור-יצחק 

מי מנחש מה בתמונה? 

מה מחלקים שם? למה כ”כ הרבה אנשים עומדים בתור, לפחות 40-50 דקות בכל מזג אוויר, עם ילדים, עם כל החפצים שלהם, בדרך או סתם על הדרך. בטוח מחלקים שם משהו שווה, כי אנחנו לא אוהבים סתם ככה לעמוד בתור – אנחנו לא פראיירים! רוצים דואר חדש!

אז המבנה הזה הוא סניף הדואר ביישוב צור יצחק! צור יצחק הוא יישוב ממש שווה בשרון, והוא נמצא ליד כוכב יאיר וליד צור יגאל – שבשניהם אגב קיימים סניפי דואר עם שלט של דואר ישראל ועם מזגן, ועם מקומות ישיבה לאנשים שבאו לאסוף את הדואר שלהם.

בצור יצחק קיים מן מבנה ארעי שכזה, עם דוור מקסים ומקסימום עוזר או חצי עוזר – שפשוט לא עומדים בעומס! ולמה? כי לדואר זה לא בתיעדוף שיש 2000 בתי אב פחות או יותר ביישוב צור יצחק ללא מענה הולם לשירותי דואר. ובואו בואו אנחנו בישראל 2018, ולא בשנות החמישים עם מעברות – אז למה?

כל פעם שהולכים לאסוף דבר דואר מהדואר – צריך לתכנן מראש ולסגור יום שלם ביומן – זה הפך לסידור של ממש – “הלכתי לאסוף חבילה, אחזור עד מהדורת החדשות, יש עומס, רק דוור אחד או שניים והמון אנשים שכל חטאם הוא צורך לגיטימי בשליחת וקבלת דבר דואר. שעה, שעתיים מהחיים על כל פריט.

ככה בחוץ, בקור, בשרב, ללא שום תנאים מכבדים את מי מהצדדים – בדיוק כך אנחנו מחכים לדואר. המפתיע הוא שיש לנו ביישוב אפילו תשתיות של טלפון, אינטרנט, ויש אפילו משאית זבל שמפנה לנו את האשפה – מדהים!

אבל דואר?! נורמלי?! לא תודה. לא מגיע לנו כי כשחילקו את הדואר בדיוק היה פה כנראה איזה משחק כדורסל ושכחנו לעמוד בתור. ומי בכלל מאמן את מכבי היום?

אז זה מה שמגיע לנו, תושבי צור יצחק. דואר עולם שלישי עם לפטופ וחיים הדוור. חיים מקסים ומשתדל ומתזז פה את כל היישוב באופניים שלו- אבל הוא לא עומד בזה, ואז תושבים עצבניים פורקים עליו את כל השיטים שלהם כי אין דואר.

בעבר, זכינו כאן לכל מיני תשובות סרק מצד דואר ישראל שלא ממש עומדות במבחן המציאות:
לא, רק אל תגידו לי להזמין תור באתר או באפליקציה – כי גם אני אזמין 79 תורים – אני אעמוד שעה יחד עם כל חבריי מהיישוב. שעה! שעה!!! שעתיים?!

הדואר בא אליי? ממש עד אליי? כן אבל זה בתשלום! האם תושב כפר סבא גם צריך לשלם על הצורך הבסיסי לקבל ולשלוח דבר דואר?!

מסרון שמחכה לי דואר – אחלה, אבל אני צריך לקחת איתי צילייה, אוהל, פק”ל קפה והרבה סבלנות וסובלנות – יש לי כבר הרבה חברים חדשים מהדואר, ובכלל תמיד אני מקווה שיהיה שם כלב נחמד שיהיה לי כייף לשחק איתו – אשתי לא מרשה לי כלב – כבר שנים!

אתם מבינים דואר ישראל אני מרגיש שאנחנו בסוג של עונש. תסתכלו טוב על התמונה. אבל ממש טוב, זו המציאות שבה אני, תושב היישוב, שאגב ממש כייף לי פה, צריך להשלים איתה.

מסקנה?
אולי שמישהו שם בדואר ישראל יעזור לנו? אני יתגברו את חיים הדוור? אולי יעזרו בכוח אדם? אולי יהיה לנו סניף ראוי עם מחשב נורמלי, מכונה שנותנת מספרים ומערכת שקוראת למספר הזה והזה להיכנס? כן ממש כמו בכל סניף דואר אחר שאני מכיר. אנחנו יישוב עם אנשים נחמדים. ממש נחמדים, לא מגיע לנו?

 

עמיתלונן