ארכיון חודשי: נובמבר 2016

על העץ

קייב. בסך הכל מינוס שתי מעלות, פתיתי שלג לבנים נון סטופ, שלושה גברברים, קצת מסטולים בבר במלון, עם שולחן ויין מקומי זול במיוחד, וזונה אחת, הכי מגעילה שאפשר, שנתקעת לנו על השולחן עם תוכנית שיווק עצמית אפעס לא מאוד מוצלחת. באלוהים, וגם הוא לא ממש עזר, גם אם הייתי נהג שיכור על אכזרית במילואים לא הייתי מתקרב אליה! שומו שמיים וכל הזונות שבעולם – דווקא אני?! אני עוד אחזור אליה. מה שבטוח זה שכולנו חזרנו עם ‘פוסט קייב טראומה’, בחברת לואו קוסט ישראלית המאופיינת אי שם על הספקטרום של בין פח לפח מאוד. זו לא היתה חלילה נסיעה לאומן, אולי גם זו תגיע פעם, במחילה מכל הצדיקים הברסלבים. אלא פשוט נסיעת עבודה ראשונה שלי אל עבר הגוש הסובייטי לשעבר, נגיד.

הרבה סיפורי זוועה על טיסות לקייב ועל חסידים שמשתכרים ועושים שמות באווירון שמעתי. כבר באוטובוס בואכה לאווירון הלואו קוסט המיוחל, נהג האוטובוס ‘טעה’ ולקח אותנו לאווירון הלא נכון, כמה שיכור כבר יכול להיות נהג אוטובוסים בנמל תעופה? ת’כלס הייתי מת לעלות על האווירון הלא נכון, רק חבל שהיה איזה דייל קרקע מבועת שעשה תנועות מפחידות עם הידיים ודחף, איך לא, שוב, את כולנו חזרה לאוטובוס. האווירון לואו קוסט ובניו בסך הכל חנה ממש ליד. שעה איחור בהמראה, מחסור של פקחי העמסה היה התירוץ התורן, כייאה ללואו קוסט פח, כוס מים פושרים חינם ונחיתה בבירה האוקראינית. קר, ממש קר.

את המעיל שלי המיוחד, זה ששמר עליי מטמפרטורות קיצון עיין ערך עד מינוס חמש מעלות, חסין לשלג, ברד, קור, מים, רוחות, טייפונים, הזוהר הצפוני, כל סוג של זוהר שהוא, אבל ממש לא חסין מזונות אוקראיניות מרירות במיוחד, קניתי בשבוע שעבר בטירה, כחלק מסיור קצביות בוטיק שערכתי למירב. טירה זו עיר חמודה ליד צור מירמור, עת שהיה מבצע מעילים אז קנינו גם לילדים. שיהיה. במסגרת ההכנות לקור ארזתי בנוסף כפפות, צעיף וכובע. קר בקייב.

קייב היא אולי אחת הערים הכי נקיות שביקרתי בהן מעודי, זו עיר שמשלבת עבר עם עתיד, יש המון מודרניזציה, אמריקניזציה אם תרצו, לצד כמובן סממנים פוסט סובייטים, כאלה שקשה להתעלם מהם. יחד עם זאת כל מה שאומרים על הנשים בקייב נכון! ללא ספק מהנשים היותר דקיקות, יפות, מטופחות, מנומסות, אדיבות, וממש נעימות למראה ומן הסתם למגע, במקרה שלי לפחות רק למראה, מגע עבורי כרגע הוא רק סוג של דבק רחמנא ליצלן. מי שאי פעם חושב, יחשוב על לשאת אישה אוקראינית – זה כן! זה ממש כן!! לכו על זה ‘סו-הלפ-יו-גוד!’ הם נחמדים כולם שם בקייב, וגם הבחורות מהמשרד, אולי בייחוד הבחורות מהמשרד כי אני עדיין סובל מפוסט קייב טראומה שכפי שצויין לעיל, סליחה מירב זאת את, זה ממש לא אני, אני גבר וזה מה שקורה לגבר ישראלי מצוי שטס לקייב ונכנס למוד של מילואים.

את פיזדייץ על העץ למדתי מפבלו. זו קללה שמשלבת קללה ברוסית, מילה בשפת הקודש שמתחרזת עם עץ, והכי מגניב שפבלו בכלל מאורוגוואי אז זה גם יוצא לו במבטא ספרדי כבד. מי זה פבלו? פבלו מנהל את הפיתוח, אני מנהל את הבדיקות ובן מנהל את שנינו. סליחה בן. נראה לי שבן לקה בפוסט קייב טראומה, כנראה שייקח לו עוד קצת זמן להיגמל, כחלק מתהליך הגמילה הוא ייאלץ לחזור לשם כבר בשבוע הבא כנראה, אומרים שבפעם השנייה מקבלים את זה יותר קל. מכאן, כל שנותר לי הוא לשאת תפילה שהטיפול אכן יישא פרי, אולי עוד קצת בקר עם יין ועוד כמה שעות משרד והוא יחלים. אמן.

לתומי, עוד הייתי מספיק טיפש לחשוב שהבחורות במלון מחייכות אליי כי אני כאילו חוצן, גבוה, סקסי, מסוקס, לא מגולח, מראה רטוב למשעי, כרס מטופחת, לא ממש שעיר ואשכנזי – פחחח אחד ארוך, החלום הרטוב, ללא ספק, של כל זונה אוקראינית שרק דביל כמוני, לא מבין שהיא זונה ובטוח שסתם התאהבו בי כמה צ’ילבות מקומיות.
ואת אלה הזונות, אנחנו קלטנו שלוש במספרן. ‘האינטלקטואלית’ – תמיד ישבה לה מחוץ לבר הסליזי של המלון עם אייפד וחיוך – היפה בזונות המלון. ‘שפתיים’ – שפתיים פשוט נולדו כשפתיים ואז פשוט זכו בהשתלה של גוף, יצא בסדר, קצת זנותי אבל בסדר. וברשותכם אגע כעת בזו האחרונה, ובאמת שאני מאחל לה רק בריאות.

תקחו את כל הזונות בקייב, תיקון – תקחו את כל הזונות באירופה? תיקון! תקחו את כל הזונות שהמין האנושי אי פעם ידע לרבות כל סוג של תרבות חיצונית שהיא, ועדיין המכוערת שבמכוערות, המגעילה שבמגעילות, האנטי תזה המוחלטת, ועוד בבלעדיות, למה שאנו בימינו אנו מכנים אישה, זו ולא אחרת, ולא בחלום, במציאות!!! היא ורק היא, שיכולה לדגמן אולי עץ מאובן חנוט מתרבות המאיה, זו שלא הייתי נוגע בה עם אכזרית, והייתי מוכן לברוח ערום ממנה בקור של קייב כשיש שלג בחוץ – נדלקה עליי! מלח שום מלח שום מלח שום, ועכשיו כשאני חושב על זה?! אולי זה באמת הזמן לסוע לאומן?

על עמיתלונן נדלקה הזונה הכי מגעילה עליי אדמות. ישבנו בנעימים על בקבוק יין אדום, הקטיפה האוקראינית זה שמו של זה היין, בבר במלון, סביב שולחן, בהוויה הכי תמימה שיש, ואז העולם עמד מלכת. זו, מלכת הכיעור שואלת אותנו באנגלית, במבטא כבד האם נפשינו חפצה בניחוח אישה, היא קלטה שאנחנו מארץ הקודש, והיא לא זזה לנו מהשולחן והקרנית של העין?!?!?! נ נח נחמ נחמן מאומן! קפאתי! אפילו שהיינו מתודלקים טיפה מיין, ואפילו שהיינו מאוד סובלניים אליה – היא לא זזה משם! נאלצתי, בעל כורחי דה! לבשר לה שכרגע זה לא העניין שלנו, ושאם נרצה נשלח לה פקס. היא עוד טרחה להוסיף שאם ‘נרצה’ היא תהיה שם, והצביעה אל עבר הגיהנום. מבחינתי צבע אדום! מחכים בממ”ד, אנחנו כאן ואנחנו לא זזים מפה מטר. בסוף היא הסתלקה. ברכת שהחיינו.

וכך הסתיימה לה האפיזודה בערב האחרון שלנו בקייב, זכור לי שבערב הראשון שלי שם, התפוצצה לי נורה באמבטיה בחדר במלון, שהורידה את הפקק של החשמל בחדר, עת שהייתי ערום בדרך לאמבטייה – כסף קטן. בוקר המחרת, מונית שירות לשדה, על הכנפיים של הלואו קוסט משפריצים חומר נוגד קפאון, שעה איחור בהמראה, איך לא. חזרה לארץ הקודש ושלושתינו עדיין מאוהבים בטטיאנה, כי איך אפשר שלא.

אין כמו בבית, אבל גם קייב בסדר.

 

עמית