ארכיון חודשי: יוני 2016

תמציות אבק

מטעמים שלא ממש ברורים לי עד היום, אין לנו עוזרת בית. רוצה לומר שהיו לנו כמה בעבר. היתה לנו את העוזרת המלכה האם, מאוד אהבנו אותה, היא היתה מגיעה בקנאות פעם בשבועיים, ואפילו פעם אחת הגדילה ראש וניקתה את המקרר, מאז אף אחד לא ניקה את המקרר, עד שרכשנו מקרר חדש. אז כמו לכל דבר טוב יש סוף טראגי, וזו הודיעה לנו בצער שהיא עוזבת אותנו. אני קצת יכול להבין כי בזמנו זו היתה דירה ענקית של 80 מ"ר וזה באמת שטח עצום. אחריה מצאנו זוג נשוי, נוכלי ניקיון, שהכריזו על היותם מנקי דירות לפרנסתם. הפעם הראשונה שהם באו יחדיו כמו זוג יונים השאירה הרגשה מבריקה, אחר כך הם התחילו להגיע בנפרד ואחר כך הם הפסיקו להיות כאלה מבריקים. אז ביי.

אז אני מנקה. יש לי את כל הציוד הדרוש. יש לי ספה, יש לי מגב ולאחרונה אף רכשתי חפיסת כפפות חד פעמיות כך שאם אני נתקע בלי בלונים לילדים אני מנפח להם כפפות. כן הן הכפפות האלה שתמיד נקרעות ומשאירות מלא אבקה לבנה על כפות הידיים, נשבע לכם זו האבקה הלבנה היחידה שנוגעת בי. לרוב מי שבאמת מנקה כאן את הרצפה זה השואב הרובוטי, אני מתעתד להקדיש לו פוסט משלו, טרם שליחתו בבעיטה אל השאול. מעת לפעם ביובל אנחנו גם מנקים ביחד. הוא חולש על קומה עם מערכת ניווט מתוחכמת, ואני חולש על קומה עם מערכת עצבים לא מפותחת דיו למשימה, בסוף הוא ייתקע שוב, אני אלך אליו, בעיטת מוטיבציה קטנה בשבילו, סיגריה בשבילי וחוזר חלילה.

פעם באיזה חודש, לרוב חודשיים יוצא לי להעביר סמרטוט לח, אם אני ממש במוזה אני גם מנקה את השירותים, ושאר "הכלים הסניטריים", לרוב אני מסיים עם גרון צורב וטעם חריף של אקונומיקה בפה. אולי מזכיר שלוב של לטבול במבה בעמבה, וזה טעם שיישאר איתי עד הבוקר הבא, לרבות אלרגיה כזו או אחרת ותגובות פיזיולוגיות שלי למסיר אבנית המלווה בצריבה קלה בעיניים. מירב טוענת שאני לא מנקה מספיק, לראייה אני טוען שהיא מנסה להרוג אותי, כי כמה אדים של אקונומיקה אני יכול עוד לשאוף? אולי כדאי לעבור לניקיון אורגני ולהעזר בחרקים שעירים שיימגרו את האבק, עוד אין אפליקציה אז מה עוד אפשר לבקש?

לראייה, לרוב הבית מסודר, וזה מרפד את ההרגשה החד-פעמית הזו של ניקיון. ובאמת לפני ארועים חשובים כגון חגים, ימי הולדת לילדים, ארוחות שישי אם אנחנו מארחים, הופעות חיות בסלון של מי מהילדים או ביקור של אישיות חשובה מאוד בבית – נגיד המשלוח מהסופר? אני טובל את הסמרטוט בדלי, ופותח עוד מטלית מיקרו פייבר, הפייבר הזה זה משהו! מיותר לציין שהאהבה הגדולה שלי בניקיון היא המרפסת, שפשוט לא משנה כמה מים יישפכו שם, היא לעולם תישאר מטונפת, לרבות איך עוד לא המציאו את המכשיר שבאמת מנקה את הזכוכיות ואו, המעקה עם הזכוכיות כי זה אף פעם לא מתנקה כראוי. פעם בשנה, לפני פסח יש סיעור מוחות, סליחה סיעור במוח שלי איך אני הולך לנקות את זה, זה פשוט עם שני צדדים, אני רגיל רק לצד אחד, הפנימי.

מרגיע אותי לנקות. ואני לא מתכוון לניקיונות כירורגים אחרי שמי מהילדים טבל קציצה ברצפה, או צבע את הפרקט באדום פרמננט קבוע לנצח נצחים, אני מדבר על נקיונות שבשגרה – משהו כמו אחת לחודש\חודשיים כאשר מירב אמונה על האבק, וזה נגיד קורה אחת לחצי שנה. בסך הכל? אם באמת לא בודקים את מתחת לספות, או מאחורי הדלתות או המקרר, זה לא נראה כזה רע. לרוב גם התריסים בבית פתוחים מה שמשאיר את החלונות חשופים ללכלוך קשה ופגעי מזג האוויר. מבט חטוף על חלון דרומי, יכול ללמד רבות על המערכת החורפית האחרונה שפקדה אותנו.

ובכל הבתים והדירות עם התריסים המוגפים כל יום, כל היום כדי שלא ייחדור אבק אל האטמוספירה הביתית, אני באמת מקנא. אצלינו ברגע שהתריסים נפתחו, הם לרוב נשארים כך במשך מרבית שנות חייהם, למעט התריסים בחדרי השינה. אז כשזה מגיע לניקיון? עדיין קשה לי לסמוך על גורם חיצוני שיבוא לנקות לי את הבית, ונשאר לי בעצם רק אותי, אמון על המלאכה. פעם אפילו מישהו החמיא לי, הוא מצא לנכון לציין שהבית ממש נקי, ואז מירב נתנה לי את המבט של "יופי שרלטן, גם הפעם הצליח לך". הסמקתי וחזרתי למקום שלי.

עם המעבר הקרב ובא בלי נדר, ובעזרת השם והמוביל, עניין עוזרת הבית יישקל מחדש. אולי. יכול להיות שאני אשחרר קצת, ואעביר את המלאכה זה יקרה רק שארגיש שאני באמת יכול לסמוך על מישהו אחר ואעבור לטיפולי תמיכה בגינה שלנו. בדיוק היום קצת קראתי ולמדתי על מכסחות דשא וחרמשים. זה קצת מושך אותי, אבל אין לי ספק שבעוד כמה שעות ההרגשה הזו של הסקרנות, תניח לי ואחזור לעצמי במהרה.

אולי איזה חודש שיש לי במשרד שואב אבק חדש שרכשתי לבית החדש, ובכלל אני מתכוון להציג אותו לשואב הרובוטי, מקווה שייסתדרו ביניהם. כי בינתיים? בינתיים אני לא מסתדר עם אף אחד מהם.

 

עמית

המדשאה

דשא. יש המון דברים שלמדתי על דשא, מסתבר שיש הרבה סוגים של דשא. אז מה, יש גם המון סוגים של חרקים מתחת לדשא. יש דשא שצריך הרבה אור יש דשא שצריך הרבה מאוד אור ובכלל כל השיטים הרגילים על דשא, איך להשקות, כמה, באיזו תדירות, עזוב אותך דביל תעשה סינטטי, כמה לגזום, איך לגזום, מה קורה עם הדשא בחורף, מה לא קורה עם הדשא בחורף, ובאיזו תדירות יש לגזום אותו. דבר אחד כולם יודעים – תמיד אבל תמיד הדשא של השכן יהיה ירוק יותר, אפילו אם הוא סינטטי עם ממטרות וירטואליות.

התקשרתי אולי לאיזה אלף גננים. כמעט מכולם קיבלתי רק תשובה אחת: "מצטער אני עוסק רק בהקמות, לא עושה תחזוקה, תגזום לבד". ואז אני מסיים את השיחה, הולך כפוף למירב ומספר לה שעוד גנן שהרגע דיברתי איתו זרק אותי ושהוא לא עושה תחזוקה של גינות. ואז אני מקלל ויורק. לא, כאילו מה כבר ביקשתי?! לצאת לדייט עם גנן ומגרפה?! כולה בוא תכסח לי את הדשא ותחזור שהדשא יגיע לגובה של הכלב, לא משנה עכשיו, עוד אין כלב!

יש את הקטע הזה של אלה הישראלים ואו, הישמעלים ששוטפים כל שישי בצהריים את הרכב? ויש את אלה שכל שבת בבוקר גוזמים את הדשא בגינה? אני כנראה מזן אחר, ואני לא נמנה על מי מהקבוצות. בכלל תנו לי לידיים מכסחת דשא ואני מחרב את הגינה, כי אם המזל שלי אני כנראה אגזום גם את השורשים, לרבות הרגליים שלי או של מי מן הבריות רחמנא ליצלן. זה בטיחות ואני עוד לא מוסמך מכסחת. אפילו שקלתי לרכוש את הטרקטורים הקטנים האלה שיושבים עליהם והם מכסחים את הדשא, מירב אומרת שגם ככה אני דוגמה רעה לילדים אז למה להקצין עוד יותר. יש בזה משהו.

בכלל בדמיון שלי? לקנות מכסחת דשא זה לבנות לה מלונה או מוסך קטן, להשפריץ דלק ואו, סולר או מה שהחרא הזה לא שותה, להסריח מזה אחר כך, לשמן, לגרז אולי? לנקות, לפנות גזם, לקבל דוח על הגזם כי לא פיניתי ביום הנכון, לקלקל את המכסחת ולגלות שהאחריות פגה, מה שאומר שזה עוד דבר לתחזק בנוסך לכל הפרווה שאני צריך לשאוב מהכלב שעוד לא הבאתי. ועל זה נאמר פחחח. ויש גם פתאום את השיחים לגזום, ולעדור, או לשתול, ולהוציא עשבים שוטים, אבל ממש שוטים.

פעם מזמן, אולי ביום החמישים וארבע לבריאת העולם, אלוהים ברא את הגנן. גננים לרוב עובדים עם כובע רחב שוליים, שרוולים ארוכים ופועל, יש להם גי'פ או טנדר ועגלה נגררת, יש להם את כל הציוד בעולם, יש להם אפילו יכולות תכנות מפוארות כי מישהו צריך לתכנת את מחשבי ההשקייה, אני סתם מפחד מהם. הם תמיד משופצרים כאלה ותמיד יש להם את כל הכלים בג'יפ עם העגלה. הם אף פעם לא שוכחים סולם, או נגיד פאנלים לפרקט, כי זה לא הקטע שלהם. אצלי זה באמת קרה שלא הביאו מספיק פאנלים לפרקט. ותמיד יהיו להם כמה אבני טוף באוטו. טוף זה טוב לגינה וזה.

ואז ביום מן הימים מצאתי גנן. כזה בדיוק, שגם עושה תחזוקות של גינות. כזה שמוסמך לכסח את הדשא אפילו אם הוא סינטטי. ראיתי אותו עובד בבית אחד ליד הבית שלי, אזרתי אומץ וניגשתי וביקשתי כיסוח כי נראה לי שזה היה הדבר הנכון לומר ברגע הנכון. ואיך שהוא בא לי בזמן ועוד מלאן ת'אלפים דברי חנופה ונראה שמצאתי לי גנן שייאמץ אותי. אין דבר כזה לאמץ גנן זה עובד הפוך. אם מצאת חן בעיני הגנן אתה שלו. ואז קבענו בכאילו שהוא יבוא למקצה שיפורים, אז קבענו.

החיים לימדו אותי שגנן טוב זה גנן לחיים. כזה שלא רק עוסק בהקמות. זה בסדר אם הוא לא בא בדיוק מתי שקובעים איתו, העיקר שהוא זה שמתחזק. הגנן הוא הוא בורא הגינה ועץ הלימון הננסי, בלי הגנן זה לא היה קורה לעולם. היה את הגנן המקים, ועכשיו יש את הגנן המתחזק. זה היא ממש קשה למצוא אותו, הייתי על גבול התסכול. מזל שיש שכנים לא בבית, עם דשא ירוק וגנן שבמקרה היה שם. ובכלל כל פעם שאני מחפש להתעודד אני מזכיר לעצמי את סיפור הגנן שמצאתי באקראי, ושהוא גם אחד שמבין.

הדשא צומח ממש מהר. הוא אפילו ממש גבוה. בכלל אני מקווה שמכרו לי דשא ולא שטיחים של עשבים שוטים. זה ירוק וזה גם אז מה כבר ההבדל? ובכלל אם אתם שועלים שקוראים את הפוסט הזה, בואו להתחבא בדשא שלי, הוא מספיק גבוה. באחריות. אף אחד לא ימצא אתכם בחיים. אני נושא תפילה אל עבר שבוע הבא שיבוא הגנן ויכסח את הדשא, אפילו כלבים, גדולים, יכולים להתחבא בדשא שלנו.

יש קרחת בדשא, קטנה כזו. מירב באה לראות בשבוע שעבר את ההתקדמות של הברזים והאינסטלציה. היא מנהלת השיפוץ אני רק מתאם הצינורות בשטח. הלכה לדשא, הלכה על הדשא וישר ראתה את הקרחת. ומתוך הקרחת ראתה קן של נמלים אדומות, נמלי אש, יורקות דם, מכרסמות ילדים, עוכרות ישראל, נצר לשושלת דרקוני אש, עמידות לפצצות גרעין וכריזות של מואזין.
ואז היא הישירה לעברי מבט, עם עיניים חודרות וזה פשוט היה שם באוויר: "תקשיב חתיכת מטומטם, איך לא שמת לב שיש נמלי אש אצלינו בדשא?! אני לא עוברת עד שאתה לא מדביר את כל הקן".

מפה לשם אני מחפש לאמץ או לקנות, אולי לשכור ומקסימום לחכור דוב נמלים. מזל שגנן מצאתי.

 

עמית

 

AS-IS

הפינישים. הפינישים גוזלים את כל הזמן שבעולם, בפינישים זה מרגיש ממש על קו הסיום, רק שמישהו קושר אותך מאחורה עם חבל, או סתלבנד במקרה שלי. ואם כבר עסקינן במקרה שלי, אז במקרה שלי לפחות מרבית הסתלבנדים שהשלחנו בשיפוץ נתקעו בדיוק באמצע של איזה צינור שרשורי, ואז כולם מבינים שיש בעייה, מושכים מקצה אחד, ואז הולכים לקצה השני ואיזה מזל שיש רק שני קצוות לצינור! ואז נושפים אל תוך הצינור, אם צריך אז אפילו מזרימים מים – כלום לא עוזר. ואז קוראים למנהל הכללי של השיפוץ, שמציע, איך לא, לנסות עם סתלבנד עבה יותר או במילים אחרות – האכזרית. בסוף? בסוף זה ייגמר בחציבה, בקללות ובהמון אבק. ולא שזה קרה הרבה, אבל הרגע הזה שזה כן מצליח, הרגע הזה שמגלים את הראש של הסתלבנד מבצבץ מתוך קצה התעלה, מה שאומר שההשחלה צלחה, הוא באמת רגע מכונן. זה קצת מזכיר תעלת לידה אבל רק של קירות במקרה הזה. אני שונא סתלבנדים כי הם תמיד נתקעים ובטח בשביל זה פיתחו אותם.

כולם, לאורך כל הדרך, והדרך עודנה מתמשכת, שאלו אותי שאלה אחת מהותית. וזה כולל את המנהל הכללי של השיפוץ, מתקיני רצפות העץ האמיתי והסינטטי, אנשי הקירור, השרברב, החשמלאי, הגנן המקים, הגנן המתחזק שהמשיך את עבודת הקודש של הגנן המקים היות וזה לקה בליבו ככל הנראה ועבר צנתור לא עלינו, אפילו הנגרים, מתקיני הסורגים, המנעולן, הגגנים, ואפילו הכלבים של השכנים, כולם שאלו אותי את זו השאלה:
"תגיד, אשתך ראתה כבר?!" השבתי לכולם שאשתי מחליטה הכל עליי, אבל בשיפוץ היא זו שהחליטה על המטבח ועל השליכט הירוק המזעזע, ובכל השאר קיבלתי סוג של חופש פעולה, לא באמת אבל סוג של. כן ככה זה מרגיש אחרי כמעט חודשיים של רביצה באתר בנייה ואו, שיפוצים, ואו משהו קרוב לזה. מפשיטים כמעט לחלוטין בית ומלבישים אותו כמעט מחדש. מירב עוד לא ראתה הכל, מה שאומר שאני על תנאי. סיפרו לי כל מיני סיפורי זוועה על הנשים של, שבאות והופכות החלטה אחרי שכבר שיפצו משהו. כנראה שזה פחד מובן לחלוטין של בעלי מקצוע שעברו ככל הנראה כמה מקרים כאלו. מסכנים. הסברתי בנימוס, שאצלינו זה אני, וזה לא פשוט להיות אני.

למעשה השיפוץ המסיבי הסתיים, רגע לפני רמדאן 2016 ואיזה מזל. באמת אתמול כשהמנהל הכללי של השיפוץ הגיע לתיקוני צבע סופיים, הוא נראה באמת עייף. מה שנשאר עכשיו זה לסיים כמה תיקוני נגרות, עניין פעוט של שני חורים גדולים מדי לברזים, שום דבר שמהנדסים של נאס"א לא יכולים לפתור. כשהלכתי לחפש שייבה, אמרו לי שאני לא הראשון ובטח לא האחרון שזה לא קורה אצלו. טיבו של שיפוץ. והמבט הזה של השרברב שניסה להתקין את הברזים, והמבט הזה שלי כשגילינו. בתור מפקח בנייה חובב, יש לרדת עד כדי רזולצייה של שלושת רבעי צול בסנכרון העדין הזה של בין המצוי לרצוי. גם כן צול ואמא שלו הזונה.

והיתה את הפעם ההיא, בניסיון נואש נוסף למצוא קצה של צינור בגינה, שיהיה יותר קל למחשב ההשקייה לחשב כמויות, שהגנן הזרים לתוכו המון מים, אבל המון מים, והצפנו, בטעות כמובן, את הגינה של השכנים, טעויות קורות, וכמה טוב לגלות אותם לפני שמחברים את הפלאג האחרון. זה לא שמישהו טרח לשמור את תוכניות האינסטלציה ואו, החשמל של הבית, חלילה זה נוגד כל חוק מרפי מצוי. לגינה של השכנים שלום, וגם להם אני מקווה. "ולמה לא עשיתם דשא סינטטי?" ככה! אולי פעם נשדרג לסינטטי, קודם כל אני מחכה לראות שהמטפס יטפס, ושמחשב ההשקייה באמת מחזיק שנתיים עם הסוללה כמו שהבטיח לי הגנן.

גם הבטיחו לנו ממשרד עורכי הדין שהם שולחים לנו את מס הרכישה בדואר, אנ'לא יכול לחכות. אין כמו לשלם מס רכישה ועוד כזה שמגיע דרך דואר ישראל. אני בודק באדיקות מדי יום את תיבת הדואר שלנו, גם פה וגם בבית המיועד. אז הבטיחו.
עוד חודש וקצת ההובלה. אני חייב לתפוס את המוביל ולוודא באמת שמה שסיכמנו זה באמת מה שסיכמנו, זה לא שאני לא אוהב הפתעות, אבל הפעם נראה לי שיש הפתעות שאולי מראש כדי לוותר עליהן. אני מקווה שהוא יזכור מי אנחנו, מזל שהוא נתן לנו פתק. ניסינו, לפני המוביל הזה, לקבל הצעה מעוד מוביל, ששלח מתמחר, מסתבר שמתמחר מובילים זה מקצוע, הוא בא לראות מה, אומר כמה, שותה כוס מים ועושה פרצוף כשאתה מבקש לחשוב על זה. כמוני בערך.

מה שנשאר עכשיו זה לצעוק על כולם שיזהרו לא לשרוט את הפרקט, הלא זה די ברור שאני הולך להיות צמוד למטלית ניקיון של פרקטים בשביל לנגב את הצבעים שהילדים ישפכו עליו, ואת הקקי של הכלב, הכלב בהזמנה. אני מחכה לחורף, לרטיבויות, אומרים ששום עוזר. שום עוזר להכל! אז אני חושב שאני הולך לפזר כמה שיני שום בכל מיני פינות נסתרות בבית, כדוגמת חדר ארונות וקולבים. ואם זה לא יעזור אז מלח. פשוט מאוד לפזר מלח. מלח שום מלח שום והבית פיקס.

למירב יש פוביה מזוחלים. צלחנו כבר ירח דבש גדוש בלטאות ענק בתאילנד. ודווקא ההפינוזה עזרה למירב והיא קצת נרגעה. טוב, רק קצת. ובכלל התנאי של מירב לעבור לגינה עם בית היה שלא יהיו נחשים כי אם היא תיתקל בנחש היא תיעלם משם לעד. אני מחזיק בדיעה שפחד זה משהו שיש להתעמת איתו, לכן אני מחפש באי ביי או באליבבה נגיד, בקיצור במרשתת, נחשים אותנטיים מגומי, וגם אותם הולך לפזר בבית. ככה יהיה למירב קצת יותר קל במעבר ובהתסתגלות.

רק אלוהים יודע מה אני הולך לעשות עם השליכט פיסטוק הזה.

 

עמית

אקרילי

אמרה לי שהיא רוצה רק מטבח כפרי. לך תתווכח, או תעז לצאת חוצץ ובכלל לנסות להציע משהו אחר. זה לא שאין שם בבית החדש מטבח יפה שהקבלן שם, רק שהוא לא כפרי וצריך לפרק. יש רגעים בחיים שהשתיקה יפה להם והבעלים קצת פחות. מירב לא רוצה מטבח מודרני, לא פרובנס ואפילו לא אנגלי – רק כפרי. למעט מודרני אין לי שמץ של מושג לאיזה זרם המטבחים שמניתי לעיל משתייכים, ממה שהבנתי זה שכפרי זה עם ריקועים כאלה של ריבועים ואו, מלבנית בדלתות ושזה כאילו הולך יותר טוב עם בתי קרקע ואו, קוטג'ים, ואו, דו – משפחתיים, ואו וילות ואו, אוהלים. בקיצור כל מה שעל הקרקע עם גינה ושאפשר לעשות אותו יותר בקטע של 'כפרי'. קח לך אישה בנה לה בית וסתום! אני מ'כפת לי יש לי אישור עקרוני לכלב.

וזה לא שאני עסוק בכלל רק עם הבית, ממש לא. רק רץ למלא ספקים, משווה, בודק, חוקר באינטרנט, מנסה להבין מה עדיף על מה, ולא מבין למה יש כל כך הרבה מכל דבר. המבחר של כל הפריטים לא מבלבל בכלל, ומגזין בניין ודיור מעולם לא היה כל כך פופולרי כאן אחרי מהפיכת הסמארטפון, באלוהים. יש לי עוד לרוץ לבנק היום, לאסוף עוד איזה אישור ביטול שאני מחכה לו איזה שנה, לקפוץ לראות חיפויים, ולחפש מוביל. לך תמצא מוביל לקיץ. אין חיה כזו, הכל תפוס, "ולמה לא דיברת איתי שנתיים לפני?". פעם עוד יעבירו כאן בתים עם רחפנים אתם תראו, או שלא.

קיבלנו מגיסי המלצה על חברת מטבחים, יש בערך אלף חברות מטבחים ונגרים ואיקאה, אבל מסתבר להפתעתי שרק אחת מספיקה. למעט העובדה שמירב שכחה את תוכניות המטבח בבית, לך תסגור על מטבח עכשיו. כי לא קונים כלום לבית בימינו, היום סוגרים הכל לבית, מן מטבע לשון באלון מבוקע. מסתבר שמטבח זה כבר מזמן לא רק ארונות, זה חומרים, זה טכנולוגיה, זה תוכנת מחשב שמחשבת מי מה מו ועוד עושה לך הדמייה ממש כמו אולטרא-סאונד ואפשר לראות את המטבח כעובר קטן לפני הלידה, לפחות לא צריך ברית מילה ורב שיודע לחתוך, אלא רק מתקין טוב שיודע מה הוא עושה, רק שלא תיפול עליי ויטרינה בטעות כי גם זה קרה פעם.

לא רבנו הרבה על איך המטבח ייראה, ניסיתי לראות הכל בעיניים של מירב וברוך שלא עשני אישה? כי אני באמת לא מבין כלום במטבחים וממש לא אכפת לי אם זה פולימרי, צבע בתנור או כל המצאה אחרת בתצורה של מטבח. רצתה מטבח כפרי, הלכנו על הכפרי בסוף עם מלא שכלולים כפריים וצירים כאלה שנחשבים, וטריקה שקטה לארונות – ובכלל איך טריקה יכולה להיות שקטה, הרי זו מהות הקטע של לטרוק דברים כי איך הילדים ואני נהנה אם לא ייטרק כלום בבית? שיהיה.

עם הולדת המטבח נולדים עוד כמה צרכים בסיסיים כדוגמת שיש, חיפויים וכיור. כמובן שצריכים לשמור על הקו הכפרי כי אסור לערבב חלילה סגנונות שונים ולייצר שעטנז לא ברור. ושמישהו יסביר לי באמת, מה לעזעזל ההבדל בין כיור חרס אל בין כיור נירוסטה אל בין כיור אקרילי? ולמה מתרוממות גבות כשאנחנו כנראה הולכים על כיור חרס? עשינו משהו רע? יקום זה שחושב שכן או ינצור לשונו לעד, פאקינג כיור, שיהיה פרקטי, פרגמטי ושלא יטפטף. מחקר על כיורים עלה לי שעה מהחיים ועד לרגע זה עדיין לא ברור לי למה זה מול אחר, פשוט נורא להיכנס לחרדות קיומיות מכיור. אני רוצה הביתה.

ויש גם את העניין של הדק. כי היום בלי דק זה לא באמת נחשב. "מה אתם לא עושים דק?" כאילו חשבנו ללכת או על דק סינטטי או על ריצוף דמוי דק, כי אם כבר ריצוף שיהיה בגוון מצפוני שקט. אומרים שדק מעץ זה המון תחזוקה ושימון, וצביעה, וזה מתקלף אבל זה הדבר האמיתי. ואם יש כיורים אקריליים אז למה לא דק אקרילי? אתמול רכשנו, סליחה סגרנו בסוף על ריצוף דמוי דק למבחוץ של הבית, לאחר חיפוש חנות קרמיקה אמיתית כי מסתבר שמרבית חנויות הקרמיקה שנחקקו לי בתודעה כבר נסגרו מזמן, ובאחת החליפו תצוגה. לך תמצא קרמיקה עכשיו. ולמה את השיש לא עושים אקרילי? למה רק את הכיור? אולי גם קופסאות שחורות של מטוסים כדאי בגוון כפרי אקרילי? אז זהו שלא.

עכשיו רק נשאר לקרוא לשיפוצניק ולהתחיל לעבוד על הבית. וזה רק אחרי שהוא הבין שצריכים עוד שקעים במטבח ושהוא יכול להשחיל אותי אפילו יותר חזק. שיפוצניקים לא משפצים הם משחילים אבל זה בסדר, הפנמתי באמת. תודה. כל זה ממה שנכתב למעלה, כל זה עוד לפני שהיא בחרה את הגוונים לאיך הבית יהיה צבוע. לטעמי הוא צהוב מדי עכשיו, אבל מה אני קשור בכלל. "רק אני מחליטה!" נכון, אני סתם שמן. התחוור לי בנוסף על כל אלה שהספה שלנו עכשיו, יענו זו שאני כותב ממנה עכשיו, שהיא מדהימה, חמה ומלטפת כנראה לא תתאים לבית החדש, מקווה שלפחות אני אתאים לבית החדש, ואולי בכלל מירב תחליט שהיא עושה לי וועדת קבלה לפני, קטע כל וועדות הקבלה האלה ואמא שלהם הזונה.

קשה באימונים קר ונוזל בחורף, אני לא יכול לחכות לנזילה הראשונה ואני לא ארגע עד שלא אחשוף אותה. כי אין דבר כזה קירות יבשים, בטח לא במקרה שלי. מה שנשאר עכשיו זה ללכת לאיזו חנות עם מבחר "מיוחד" ולחפש חיפויים למטבח. מבחר מיוחד זו הגדרה נרדפת ליקר מוות, מאוד יקר. הם הביאו את החיפויים על בהמות משא מונגוליות ושילמו על זה מלא מכס, מכאן המחיר. בטוח אני קונה, רק שיהיה להם אקרילי, אמן.

מישהו יודע עם הגרניט זה כולל פורצלן?

עמית